Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1904-01-01 · II. 1904 - 5665 (1904) · page 329

3ä5 בבית אינו יהודי שאצל בית תפלתם הנובה בית הכנסת הישנה שבקצת רחוב •הודים ונם בית ברחוב ציניינר ובית אצל הצר הגדול והודלק הב־ה ציגייגר וכל הבתים שבשכונה ומבית הכנסת ההיא נשרף הגב וכל המקומות עם הספרים שבתוכם וספר• תודות ושולחנות ומנורת הנחושת נמתכו ונשאר קיים רק הכפה של ב״ה וגם הודלק בית הכנסת החדשה וכל שכונותי׳ וקפצה הדליקה מרחוב לרחוב מבית לבית ברחוב •הודים ובה*נ ברחוב אינו יהודים לרחוב הארוכה לארבו ולרהבו עד בית תפלתם קלוספר יאקוב ועם בית הטבחים וחניות מוכרי בשר ומפני רבוי שריפות חיל ורעדה אחזה נפשנו ורפו ידינו להציל ולכבות הבתים והמון עם אינו יהודים רצו בלם עם בלי כבות השריפה שפריין וקנה והעקין וחורשי עצים וחורשי בנין ומפנות קני העשן אל ביתם של אינו יהודים להציל ולכבות קודם בתי היהודים ומפני הבהלה לא היי בנו כח לחזק ולכבות והצלת נפשות קודם ואיזה בית קורם וכל אהד רץ והציל טף ונשים ילדים וילדות וחולאים ויולדות חיגרים וסומים ומפני אימת המות שלא יגיע לירד מגג לבית ומבית לארץ דרך המדרגות הבית ועליי ונם נחנק אשד, אחת ונער אהד נשרף בעדה ואיזה דרך אשר ילכו נפלו קורת האודים וכותל• הבית לרחובות ודי להציל את נפשם וטפם לחוץ לרחוב •הוד• לרחובות הרחוקים וכשהאיר היום כאשר שבו הנדולים אל הרחוב היהודים מצאוהו כל הרחובד במדורת אש ולא נשארו כ״א‘) בית הכנסת ישנה וחדשה הנקרא אלטנייאשול ואף היא התהילה לשרוף בעזרה החיצונה במקצוע מזרחית דיומית שהוא ננד בית הקהל עם עצי החלונות של ב"ה התיכונה והתחזקו איזה יהודים והעמידו על נפשם ומקדם למצוד, לכבות ההתהלת השריפה מביד, ההיא ומבית הכנסת הנבוה נשרף הגג ודירת השמש ומבית הכנסת מייזל נשרפו גגותיהם של ביה ועזרת נשים ועזרות קטנות שאצלה ונשרפו נם כל המקומות ושלחנות וספרים יטבתובם וספרי תורות קדושים שבהיכל עד שנבקעו אבני הרצפה מפני חום האש ולבית הכנסת פנחס ולבית הכנסת קלויז לא הניע השריפה ונצולו עמד,ם שכונתי׳ מבית הכנסת קלויז בל הרחוב האן פאס ואגפי׳ עד סוף הרחוב שנגר ביה חצר הגדול לצד הנהר וכד,*נ ניצולים שכונת הבתים של בית הכנסת פנחס ונוכח אל צד הנהר וארבעה בתים שברחוב נילד־ נאם שבצד שמאל בכניסה לרחוב, זולת זאת נשרפו בעריה כל הבתים שברחוב היהודים הגדולה ובתים שאצל בית הכנסת הישנה המקום •מלא חסרוננו ויבנה חרבות ישראל. יוד הפלטה אש* החביאו למרתפים וכפות ולבתי אינו •הודים לרחובות ושווקים, ובית עלמין, הוחלפו זו בזו ורבו הגנבים מלבד הביזה מאנשי מלחמה והמון עם הבאים לבבות השרפה והרדיפו את היהודים לשרפה לכבותו והם עצמם בזזו איש לו. ולא היה מים לעדה להיות נובעים בכיורות לרחוב יהודים כמנהגו כאשד היה מימים ימימה ומי מעינות לא הביעו ומיד בהתחלת השרפה הי׳ דאין היהודים על העצה לקבול עליהם אצל השררה ירד,. השדוד, ירייה שלחו אל העצה דמ״י על דבר המים ויזובו המים במקדם. י) כי אם.