Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1904-01-01 · II. 1904 - 5665 (1904) · page 315

311 המדינה נב־ים :השבים ועבדים הם לעובדיהם ומימים קדמונים נעשה להם הפד ממלכות עסט־ייך וממלכות למלבות נתחדש להם קיומם וה־יות איטר לא ניתן לא נשאת■ פניהם מלהטיל עליהם נתינת דב ות 11 II ולה אף ב* הלדט״ם הם ונמוסי לב, ם אג נםבנה 1L ליהודים במלגות ב••" •רל ־.’•ז: 1.. . I שלהם ממלכות עפט־ייך בדב־ התאכסנות אנשי מלהמה לא הועיל להם בעיני והזקקו ליתן לכם לסיוע הלק ששית די אלפים זהו׳ להדש ונם הטילו עליהם ליתן לכם עוד אלף זהו׳ להדש לסיועה הוצאות שלכם וברצון טוב לא נתנו לי דבד זולת ביד חזקה וכפי׳ וננישת ועקסקוציאן ועדיין נשיא־ הייבי׳ לי על החיוב שהטילו עליהם ואיו אהבתם שיה■׳ להם לפד־יסן או מה נשיאת פנים יש כאן ממנו ליהודים אם עשו טובה אהת לה־לי פ־ייםן, בכן יתנה: גם אתם עימהם בהפד ובמשפט כאש־ נהגתי אני עמכם בהפד ולא אצתי עליכם לננוש בנתינת גדולות כאשד עשו לכם שד■ הצבא צרפתים וכאש־ בעיניכם ראיתם, והדפה היא לכם לשמוע ולהאמין דב־י שק־ים והבלים כאלה, השופט■ עיר לא יעשו משפט בחקירה ודרישה על פי עדים ובשבועה בטוב טעם ודעת ותענשו קודם לשמוע התנצלם בין מלכה למלכה וקשה גזל הנאכל ומי ממכם יכולים להחיות דם נקי שישפוך ה״ו, ־איטי עצות היטיבו ליטר ההיל איינזידל טובים הדברים אשר דבד אדוני ־ק מי יובל לשפוט את העם הזה המון עם רב אשר לא ■ספד מרוב בלי שום כלי זין והרב והנית וקשתות. השד הוזיל הבמיה לההזיר להם כיום מהד לראשי עצות כלי זייני ׳טלהם מה שנלקה ממנם ביום ב׳ ב״ב תשרי והמליץ פעם שנית בעד היהודים שלא ■אמ־ משום הם־ון כל־ זין הניהוהו ביד המון עם וביום המהרת הוא ך׳ כסלו ההד־ להם כל* זין שלהם והמליץ פעם שלישית בעד היהודים. ך תשר• הלכו הקציני קהל יצ״ו אל ראשי עצות והשתדלו אצליהם שיהיו לנו למשמר נגד המון עם איטר העלילו עלינו דברי הבלים ושקרים ויעמידו לפנינו ברחוב יהודים בי מאות איש, וגם ביטוק היהודים כמוהם להציל אותנו מיד השודדים הבאים עלינו ה״ו בין מלכה למלכה. בימים האלה פנעו בנו אנשי מלחמות פרייפן ולמי יטמצאו חוץ לרחוב •הודים וחטפו ושללו וגזלו בחזקה בפרהסיא לעיני בל ליהודים, וגם לנושאי משאות יהודים להמליט ולהציל דבר מרחוב לרחוב מהדר להדר מבית לבית עד שלא נ־או יהודי אחד מחוץ לרחוב מפני אימת החרב והשודדים, ואף שר ההיל פרייפן אמר לקציני קהל הימים האלה לא עת משפט הוא ולא עת לדבר קשות עמם או לצות עליהם דבר ומי יודע מה יעשה לו ביציאתו מהעיר וכל יום ויום מתמעטים ממספר חיילותיו כי פליטים המה לתוך בני העיר וההביאם שם בבתיהם ויש מהם הלבישו ושנו לבושיהם כשאר בני העיר ואף כי הכרו לא יראו מהם משום כך לא יכלו היהודים להציל ולהמליט להם דבר מהשוק או מהכפה שבחוץ לרחוב או מרחוב יהודים לאינו יהודים מקטן ועד גדול וגם השערים מיהודי, ננעלו מפני אימת הח־ב והשש הרעש ה״ו.