Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1905-01-01 · 28. für das Schlujahr 1904-1905 (1905) · page 196

112 עד עתה1) וקותה נפשנו לה׳ כי יתן בלבו להשלים לטובה ולהציל ממות האיש, ואמנם עשינו הוצאה רבה עד הנה, לא יאומן כי יסופר בשליחות והוצאת מליצים וסופרים, כי בדברים כיוצא באלה מן הצורך לתת הכסף כאבנים, ואנחנו מתי מספר וכלתה הפרוטה מן הכים עד בי תש כחנו ויראנו פן נצטרך ח״ו להניח העסק ועזבנו את האיש ומת—ע״ב רא־נו להפיל תחינתנו לפני מעלתכם אשר ידענו אגודה על ארץ יסדה להשכיל אל דל על הכלל והפרט ולבקש מלפניכם למען ד׳ ולהשיב נפש משחת ולהשבית בוז וקלון מכל היהודים עוברי דרך לתמוך בידנו מדמי הקודש חברתכם או קהלכם כנראה בעין חמלתכס לעזור להוצאה זו עד אשר נוכל לגמור במצוד. זו אשר החילונו ואשר על גם שמכם תהי נקראה, ולא נעמוד על הפרק בעת אשר שברו אוהבי היהודים בעזרת ה׳ להשיג חפצם, בתקותנו בי לא תשיבו פנינו ריקם כי אין ג״ח ומצוה גדול מזה, ולתשובת פעלכם נצפה, וה׳ יבטל מכל עמו גזירות קשות וחרפת עמו יסור. היד*. למהר״ר פנחס2) לקראקה, אבני נזר מתנוססת על אדמתו וראשו, עוז ותורה ותפארת במקדשו האלוף גביר אביר דגמיר וסביר שלום. אמרתי אעלה ואגידה לאדוני כי אנכי בדרך נחני ד׳ פה ויניציאה בלי פגע ומכשול שקט ושלום לה׳ ישולם הסד ותהלה לשמו כי נעים, ואמנם בבל פנות שאני פונה ובכל המקום אשר אבוא שמה פתח פתוח מצאתי בלבי תמיד מעורר את האהבה והעמדה הראויה לי נגד מעלתו על כל אשר מצאתי חן בעיניו להכירני כי חנון ורחום הוא וכל הלילה תמיד לו יחישון רעיוני מלתת כבוד לשמו ופי יספר צדקתו קצת שבחו של אדם ולא כלו אפילו שלא בפניו ומה לי עוד צדקה כי אם להקריב עצמי ובשרי וכל כחותי לפני מזבחו להיות לי לרצון לצוות עלי כאשר אוכל עם כי הלא מצער, בקידה והשתחוייה. ויניציאה פ׳ אלה מסעי הש״ם. מקטני משרתיו. מטו. להגאון הרמ״ע3) לשם כמ״ר יוסף מורטירה4) יצ״ו. מטה עוז מקל תפארה שלום! אל נא יחר בעיני אדוני ואדברה אך 4) ר״ל השינו שנתן להם זטן ולא יצא הדין מכח אל הפעל. 2) ראה סי׳ ר׳יו, 1. *) ראה םיי ו׳' 1. *) יוסף מורטירה, הרב אביגדור ציוידאל היה דודו כמו שאסר כאן והרב שמחה לוצאטו היה שארו (קכ״ד, 4). ראה ק״נז, 1.