Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1905-01-01 · 28. für das Schlujahr 1904-1905 (1905) · page 178

130 חמול מצליח כהן מויטירבו1) דורש ומבקש מאתנו לכתוב ולצוות אל כמ״י פאציפיקו דטיליצו2 *) המלוה להווה*) בקסטיל איטיריאו4) שיעמוד לדין עמו שמה סיינ״ה על עסק חזקת חנות בקסטיל אוטיריאו הנז׳ אשר לפי דברי מה״ר חמול מצליח דמיליצו5) דין ודברים יש לו עליה, מלבד כי תורה צוה לנו משה מורשה היא כי יריבון אנשים עד אלהים יבוא וגו׳ ואין אל אלא דיינים דייני ישראל ושנוי הוא מדברי סופרים באזהרה רבד" עוד זאת שנית ראו עדות גאמנה מיחידי סגולה קהלתכם ומפרנסי חברת ג״ח אשר ברומא שנתרצה ונדר כמי פאציפיקו הנ״ל לעשותו ושם שם לו חק ומשפט ועבר זמן ולא קיים ואמנם כאשר שמענו כי מקום החזקה הנ״ל קרוב הוא לבם ומתיהס למעמדכם, ראינו כי עליכם המצוה הזאת ולא רצינו לשלוח זה המכתב בגבול ריעים וזאת בחרנו מן הנאות להפקת רצון פו״ח חמול מצליח הנ״ל בקצת לדבר באזני מעל׳ ייטיב נא בעיגיכם לפעול עם כט׳ פאציפיקו כפי חכמתכם ובינתכם ולעשות שבזמן קצר כנראה בעיני כ״ת שיקיים נדרו אשר הבטיח וחיובו המוטל עליו מדין תורתנו ויבא שמה סיינה או ישלח או יעשה שם מורשה בעדו עם הרשאה מספקת ויעמוד בדין עם כ׳ חמול הנ״ל וישמעו הדיינים שניהם יחד וכאשר ישפטו כן יקום, ואתם אוהבי האמת והשלום זאת עשו וחיו לקיים המשפט על מכונו ולהעמידו על כנו, כי גם ה׳ יראנו היכלו בתקונו. ושלום. קרנים!6) למונטאנייה. נאחז בסבר בקרניו שלום! ראיתי והנה קרן עור פני כתבך ממנו קרנותיו לתקנם למשוך בקרן לראש השנה הע״ל, ובא אלי קרובך יצ״ו וקרנים מידו לו וחלה פני משם 1) בא ראשונה על החתום בפסק רבני רומא בעשק הפקוד, שברוינו (משבית מלחמות צד ע״א). מאגרתנו מוכח שכינויו היה מויטרבו (da Viterbo), אבל מורטארה (מה״א 14) הרשימו רק בשם כהן. 2) לא ידעתי לכווני, לפי דעת החכם לוצאטו יש להניה דיממיצי (da Sezze) והוא שם משפחה מיוחסת, אך נם אם נכונה הנהת ידידי הנ״ל אין לכוון את האיש פאציפ׳ דמסיצי כי לא נמצא שמו במקום אחר. *) ה מ לוה להווה, בימי הבינים היה .המנהג שהמושל נתן רשות לזמן קצוב ליהודי אחד להלוות בריבית ליושבי העיר או הארק, אולי פון בטלות "המלוה להווה" לאיש אשר לו בהווה רשיון כזה, 4) קאסטיל איטוריאו שם מקום (Castel Vittorio) קרוב לגינובא. 5) כנראה הוא חמול מצליח הנקרא למעלה מויטרבו. *) ממונטניינה נשלחו לו שופרות שנפנמו להתקינם בויניציאה, אמנם ר׳ שלמה׳ חיים אשר קנו השופרות ממנו לא היה בעצמו אומן במלאכה זו כי