Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1905-01-01 · 28. für das Schlujahr 1904-1905 (1905) · page 176

132 אין, מאכל ואין,כסות בקרח ולבם הומה בקרבם על מתני לחמם וצירם אשר נטרפו מהם, ע״ב בחיי לשלוח מוביל •אגרתנו זאת איש אמונים שמו כט׳ . . . גם הוא אח לצרה מ״א מהרומתים1) להתנפל ולישא בעדם רנה ותפלה אל נדיבי אחינו לחוס על האמללות והאמללים האלה אשר לקהו כפלים לפורעניות בא עליהם שלא כדרך כל הארץ ולהריק עליהם ברכה ולמי תאות צדקה ותצור תום דרך מזאת אשר היא לאלמנות ויתומים האהובים וקרובים לה׳ וצעקתם ישמע אל מכיל הדלים, ובשים על לב איכה היתד. המירה על הטרופים ההם ואיך היו נשיהם אלמנות ובניהם יתומים אין לך כלי מחזיק ברכה וראוי להמלה וחנינה מזה. — ולכן יהי נא מושך חסד וחונן ליתומים האלה ולאמותם וכל איש ואיש לבבו יבין וירך וירחם וכפי ערכו יפתח ידו יתן ויחזור ויתן כי'לא נעלם מדעת אנוש על אחת כמה וכמה ישולם לאיש מפעלו אל חנון ורחום ורב חסד אלהי הרוחות לכל בשר הוא יצילנו ממרות קשות ויתן מנוח ומרגוע לעמו ער יביאם אל המנוחה האמתית ואל הנחלה ועיניכם ועינינו רואות אמן. קמא. עדות בעד מרת דיאנורה המוחזקת למכשפה2). אל אנשי עדת מי מנה. אשר בכל עיר ומדינה. בעלי עושר וכבוד ותבונה. ולכל קטן וגדול בכל, פנה. רואי פני אגרותינו זאת ומעתה אנא יושיע נא אל למושעות בברכה ושלום! אל כל מקום שתבא האשה הזאת הנצבת עמנו בזה בשכבר ועתה היא הולכת אליכם היום שמה מרת דיאנורה מב״ת אמרנו נבוא להעיר את אזנכם על יושרה וטובה כי זה ימים ושגים רבות הובילוה רגליה מרחוק לגור אתנו ובביתה שכגו רגליה פה בקרב קהלגו זה זמן רב באה ושבה ומתהלכת מבית ומחוץ בין כלנו ומעולם לא נמצא עולתה בה אשר יאמר כי הוא זה דבר דופי ׳וגנות לא הרעה ולא השחיתה בכל קהל קדשנו הלכה בתומה כמשפט בנות ישראל הכשרות בשלום ובמישור, ואם שפת שקר ולשון רמיה הדוברים עתק בבוז הרחיבו כשאול על נפשה ודברו עליה רעה כמה פעמים אין אדם שליט ברוח הפה לכלוא שפתי חי מדבר, האמנם אלם צדק לא נהיה כדבר אשר אמרו עליה, ולמען,דעת צדקתה בכל מקום, והרחק לא ירחיקו ממנה כל השומע או שמע דבה רעה הוא מוצאת באולי עליה,’ הנה באנו בזאת להגיד את אשר אתנו בדברים אמת לאמתם ולא *) .מ ה ר ו מ ת י ם, צ״ל מהמומתים. 2) דיאנורה (Dianora) הוציאו עליה דבה רעה שהיא מכשפה ונתנרשה מן העיר. במא נטווה נהרגה בגזירת המלכות בשנת ש״ם אשד, זקנה בת .שבעים ושבע שנים משום חשד כשפים (13 .Carneyali 1. c).