Jeschurun · 1885-11-12 · Heft 46 (12.11.1885) · p. 725

725 Bismarck hat von dieser Pest nachgerade genug. Da er sic durch den Zuzug au« Oesterreich und Rußland immer mehr anwachjen sieht, so hielt er eS fiir angezeigt, sich davon zu befreien und eine strenge Kontrolc über die politische Provenienz dieser seltsamen, verhaßten Gäste anzuordnen und diejenigen auSznwciscn, die nicht durch die Geburt oder durch die Naturalisirung die deutsche Unterthanenschaft erworben haben. Zuerst räumte er mit den russisch-polnischen Juden auf. Man erinnert sich des Rumors, der deswegen in der jüdischen Presse aller Länder entstand. Später schwieg dieselbe auS Furcht, daß es noch schlimmer käme. Dann kam die Reihe au die galizischen Juden, denen die platonische Intervention der österreichischen Regierung wenig nützte. Es steht mithin fest, daß die linguistischen und religiösen Verschiebungen, gegen die Fürst Bismarck das heroische Mittel der Massenausweisungen anwandte, nicht von den Katholiken, sondern von den Inden veranlaßt wurden. Also diese Maßregel geschieht nicht, um das Uebcrgewicht des katholischen Elements zu hindern, wohl aber, uni das zersetzende Uebcrgewicht des jüdischen Elements anSznrotlen." Dieser Artikel wird vom Organ der Kurie an leitender Stelle und Lheilweise mit gesperrten Lettern publizirt. Wir cuthalten uns jeden Kommentars zu dieser von dem finstersten Haß und der blödsinnigsten Anschauung inspirirten Auslassung dcSOsscrvatoreNomano. a der.DüßerdMer Gmmde!795-1812. (Fortsetzung.) Es dürfte wohl manchen Leser intercssire», den Wortlaut einer Bekanntmachung aus jener Zeit kennen zu lernen, die Vorstehende sei deshalb wörtlich zitirt: להיות הרשים מקרוב באו לא שערום אבותינו, אלזוא אלופים פיט יצ״ו פר בדמן האבן דש זיך אייזה .ליימן אונטר שטאנק האבן רעקוועשט אצל פראווענצאהלי כשטיהר בהאג איין צו ליוורן, וועלני דך גוהמין פראורזיאנעהלי דירעקטעהרס פון איין באיי ארך. צו ריבטינדה' יורשה קהלה בעיר הזאת, יצאו אגשים מקרבינו וידיחו את יושבי עירנו ויחידי דקהלתינו זיא צו פרפיהרן, דך פורש צו זיין מדרבי הצבור אונטר פאהרגעבונג דש ורילין עבשיו רען קעריג מן שטאהט גשיידן איז, הותר הרצועה, אוני יעדר טוחן מעהג וראש ער ווילל, באמת באמונתם לילך בשרירות לבם, ולפרוק עול תורה שבעיפ ותקנות ונדרים שקבלו וקימו אבותינו הקדושים ז״ל, אשר מעולם לא עלתה על דעת אומת הנבונה הזאת אשר אנחנו יושבים בקרבם ומנהיגם, וועלכי אדרבא מחזיק ומסייע לנו ולבל עם ועם אשר אל אלהי׳ ידרוש ומקימי דת אמונת אבותיהם, ואנחנו בני שראל המאמינים ב״ה אמת ושומרי תורתינו, תורה שבכתב ותורה שבע״פ, אלו ואלו דברי אלקים חיים, לא ימוש מפר תורה הזה אשר צות לנו משה ותקנות שגזרו חכמינו ז״ל מפינו עד עולם, הלא אב אהד לכלנו, הלא ד, אחד בראנו, מדוע נבגוד איש באחיו לחלל ברית אבותינו, ניהערט דך ראך יעדר צו בטראנטי; אוני משים על לב צו זיין נמה גדול עונש המחלוקת, ובפרט מחלוקת בזו שאינו לשם שמים אין סופח להתקים, אך גם החרם אשר גזרו אבותינו הקדושים על הפורשים מדרכי הצבור, ודא אויך הקטטות ומריבות וועלכי דורך זולבי פירוד ח״ו ענשטעהן קען, רואן דאריך ג״כ דיא אלנימיינד. רושט מעיר הזאת קען גשטעהרט ווערן, אללש נאך מלבד דש בפי ארטיקל כ״ב מתקנות קתלחנו יעדר וועלכר איין קומפלאט מאבט נגד קהלתנו, אדר וועהר איין בזונדר האל, מקוה אדר שוחט מאבט פרפאללין זאל בקנס אלף זהב לצדקה, וויא וואול דש אויך שוינט מן ארטיקל הנ׳ל בבל שנד. האט מבריז גוועזן, אעפ״ב ארז קונסידראהטציע דש במה לייטן זיך מן המסיתים בשפתי הלקות האבן לאזן פרפיהרן אוני אלזוא בלי דעת זונדר איברליהג זיך מיט זיא מתקשר גוועזי, וויא ארך שוינט במה לייטין אשר שבו מדרכם הרעד. בחרטה גדולה, זיך כמקדם בתקנות קהלתנו סובמיטיהרן אשר על בן האבן אלופים פו״מ יצ״ו קיין גברויך וואלין מאבין זיא צו פר קלאהרן בקנס הנ״ל פרפאללין צו זיין, אבן להזהיר עם ד׳ ההררים אל דברו לבל יפלו במצודות המסיתים הטומנים פהים לרגלם בשפתי יתר הלק משמן ואחריתם מרה כלענה, אלזוא נשיהם דיזוש לאזהרה אחרונה ועצומה דש זיך מהיום והלאה קיינר מיחידים ואורחים ותושבים קהלתנו יע״א דער וועהנץ זאל אייניגה ארף שטאנד צו מאבין נגד תקנות דקהלתנו וועלכי בתקפם ובכוחם בלייבן כמקדם, ופשיטא שלא להטות אוזן לדברי המסיתים והמדיחים, איין נייאה קהילה צו וועלין אויף ריכטן, וואז אויף מנהיגי' קהל יצ״ו השגחת פרטית וועדי; לאזין האלטין ולהעוברים שטראפין כפי תקנות קהלתנו יעי'א עד מקום שידם מגעת, אוני מן ווערט מפרסם שמם ברבים זיין, ופשיטא זולבי לייטין וועלכי פלייש בויסין אומר האל ווערן קויפן אשר הוא לגו כבשר נבילה וטריפה, אודר ווייבער תעלבי זיך באן ווערן טובל זיין אין מקוואות דיא ניט לקתלתנר דעפאגדיהרן ווערט מן מגלה קלונם זיין לקהלות אחידים שבישראל לבל יבשלו בהם רבים, להתחתן בהם, להרחיק מבניהם במבני נדות, וממאבלם וכליהם שהם בחזקות איסור, שלא לסייע ידי עברי עבירה, והשומעים לדברינו הדבקים בה' אלקינו יזבו לראות ביאת משיחנו, ה׳ ישפות שלום לנו ואין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו נחזה ציון קרית מועדנו במהרה בימינו אמן. Sonntag, 26. März 1797, hat sich der Notar I. C Wagnar auf die Gemeindestube verfügt und im Namen von 21 Gemeindemitgliedern deren Mitgliedschaft gekündigt. Parnassim ließen hierauf den Kerkeraad