Jeschurun · 1885-05-19 · Heft 21 (19.5.1885) · p. 329

M 21. Jeschuru«, 329 Sehllftihi nach Möses am Gesetzgelnrngsfeße. נפשי•' עופי היום על כנפי םזייני, הר נהו שאיני במראה ךמיוני, לערבות מואב ראי על אברת נשרים; שו?זטי?חלקת מחוקק?ני כל הגי, מלא קברת משה;עלמה מעין הי. לזאת השיתי מבשר על יכל" הר העברים ז ב א הי לב רגש לא לחבק אדמתו? לא ינשק?אהבה עפרות מנוחתו? שם ספון אוצר סמדת כל סגלה! ואיך?יום!ה, בו הנחיל ליהודה חקי עד, על פי אל, תורה וסעודה, ך?ת הומה לו ריחי?רעש המלה! ג אכן כנזלחל לשוא אלי פלג?ציון, בן מתהלך בין רגבי משה?מעוף'הגיון, חפש?ישימון, הלש קברו אם אלן; 'בהסנשאו למעלה, להשבהו מטה בלבבו, ו.ךךת?השפילו, לדמה מעלה מהצבו"(* ליגע לריק, לא שזפתו עוד עלן. נפשי! שימי נא חורבה פעמיך! שם ה״רת קני משה תאיר עללך, יפי תארס מסיני בל לפן כל ודמים; ■ ■י כי מיום הפיץ שביבי אש בין רעם גלגליו, עוד לא הךלו הקולות, לעור סתאבכים עקפליו, לעד נעל עשנו, חציו ל?ךיק עולמים. *} Tai. Trae. Sota, 14 a. ה אז דבר משה, טהור ענהו ממרומו, לקולו הרד לב,!לתר ממקומו, פור התפוררה ארץ, התפלצו שמלם; והנה?רגז קול סיני עוד אשמע שמוע, ובכל יום ליום לצא ה;ה מלע; 'אוי לבני לשרון, הבוןים תורת חלים,-' ו על כן החפץ.להזות משה ויקרו, לתענג על תורתו, ליהי הרד לדברו, הו?יל לנו• שי, מתת מרומים; על דלתות תורת אל תהי נקשו שוקךת, לאז תמונת משה למולו תמיד עומדת, והמון?רכות גורלו, וסבלו, שלומים. Rabbiner Dr. E. Plcßrrer. Nochmals Professor vr. Ztroilr mider Sotzrediger Ztocker. Unter Hinweis ans die Erklärung des Herrn Professor Dr. Strack in Nr. 19 und der -n--Korrcspondenz ans Berlin in Nr. 20 veröffentlichen wir auch die fernere Kundgebung des Professor Dr. Strack in dieser Sache. Dieselbe lautet: . .,Der am 8. Mai in der Versammlung'der christlichsozialen Partei gehaltene Vortrag: ״Der Eid der Juden und der Christen" (Neue Preuß. Ztg. Nr. 108, Beiläge 1), war in seinem ersten Theile gegen meine Kund« gebnng in Nr. 99, Beilage 1, gerichtet. Aber nicht dieser Umstand allein veranlaßt mich, der ich aller Zeitnngspotemik abhold bin und an wichtigen'positiven Aufgaben zu arbeiten habe, noch einmal das Wort zu ergreifen: in höherem Grade treibt mich die Noth- Wendigkeit, ein in weiten Kreisen entstandenes Bedenken zu beseitigen. Manche fragen, ob es denn erforderlich, ja auch nur zu rechtfertigen sei, daß ein christlicher Theologe die Juden vertheidige gegen einen christlichen Geistlichen, welcher, ganz abgesehen von seiner Behandlung der ״Jndcnfrage", wegen seiner Bekämpfung der Sozialdemokratie so vielen Angriffen ausgesetzt sei und der sich doch auch auf dem Gebiete der Stadtmission unleug-