Jeschurun · 1859-06-01 · Heft 9 (Juni 1859) · p. 507

.4 ויסע כצאן עמו בארץ תלאובות וחרבה במדבר כעדר ינהגם ערי באו חורבה הר זה קנחה ימינו זה סיני בקרש שם בער באש הסנה שם על אדמת קרש וינהלם ממעון אפלה ממעון חשך וצלמות לאהל שם שכן אור שם גוה שלהבת וינטלם וינשאם משרי צען מטיט ורפש ויוציאם למרחב, מרחב לב ונפש .5 וא׳ עליון שמים ושמי השמים לא יכלכלוהו אף כי ההר הזה מצערי גבר יצעדוהו תוך קלח וברקים וענן כבר ואש מתלקחת ירד על ההר אל העם העומרים מתחת ומחוך האש דבר ה פנים בפנים עמהם ואך כאשר יראו משה איש אלקי' ביניהם ויגד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל וישלח אמרתו ארץ אמרי נועם אמרי א׳. .6 קולו מחוך החשך תוך ענן וערפל השמיע קול רעמו בגלגל יצריח אף יריע להגיד לעמו, אם גם דרכו נסתרה לפעמים השע עין אנוש מהבין מפעלוח אלקי׳ התמימים בקרבם אם תקום סערה, ומצוקי החיים ירעימם ושבלת נהר העני עליהם גליו תרומם אז ידעו ויבינו כי זה קול, דבר אלקי' ממעל הוא יקים סערה לדממה ואם ישפל גם יעל• .7 והר סיני זה בחר להשמיע ממרום יזולו ויאסוף זרע בחיריו יחד שבטי ישראל למולו כי שם בלבת אש אל משה נאמן ביתו מתוך הסנה אל רועמו גלה עצתו וכמו שם הסנה איננו אכל מהבערה כן לא תכבה אש דת ולא ידעך נר התורה לעולמי עולמים לאלף דור צור, דברו לנצח בל יחליפו א׳ ובל ימירו .8 אשרינו יודעיך, גם כל גוים אשרונו כי לרעת אלקי', לרעת א' עליון הבאתנו וגם במשפטי איש לרעהו בל לחטוא ולפשוע לעזוב שערי רשע, ובריחי חמס לגדע