Jeschurun · 1887-05-26 · Heft 21 (26.5.1887) · p. 329

M S>. 329 Jeschurun. עצרת. יום .עצרת הוד פאךת ראש יהוךה כא־רת הלבשתנו היוק תעודה גבעות הורם התפלצו אהזופיו הקלי פחד ש?טי יעקב עוז חולצו נטו שבם לסבול יחד- בעבור יפים מבטא פיהם היש שבהו וכנרדפיס לנצור נזר לא טרחו• לפאור סיני פנו עורף אז לנבוכים קדרה שפש קיץ הניס פפני חורף הסיר אל מעדני אפש• קור וסערה הודיעוני כמעיל שני וכעטרה הורת פיך הבשתני אז נטושים באפלה זהו־י חודב אי־ אויבו הם פנקיקי גיא מכשלה "יעלונו• זאת קוינו• הן ההי־ה ןשא אקר עוף הנרדף גם בסערה .נשר יעוף בלתי נדף הולכי צןה בן לא להו אתם הלאו כל פסטיני אם לא אפיט אל תתמהו בה אחליף כפרום סיני- פאתי הק׳ יהודה בלא׳יא מוה״ר אשר נ״י איש עפק השושנים שופר פשמה״ק לק׳יק ראנאזען יציג. Llhabvüttz. Tag bei* Lehre, Du ziehst durch die Lande, Der Du mit leuchtender Zier uns beglückt! Mit unvergänglichem Ehrcngewande Hat uns Dein Gottcsgcsctz geschmückt. Seht, wie Horcb's Felsen beben, Wie der Schrecken sie ersaßt! Jakob'S Stamme ans sich heben Mnthvoll des Gesetzes Last! Tage des Eifers — bald wart ihr vergangen! Sie vergaßen ihr Eidcswvrt, Mühten sich nicht, vom Schlafe umfangen, Zn bewachen den ewigen Hort. Ja des Horebs Licht sic flohen, Bis die Sonne sich bedeckt; Sommer schwand vor Herbstes Drohen, Jedz Lust ward fortgcschreckt! Da erst, in eisigem Sturmes Toben, Ward mir die Thora zum wärmenden Kleid, Ward mir zur Krone, die selbst mich erhoben lieber das niedere Erdenleid. Da die Finstcrniß mich bannte. Wie ersehnt' ich Horcb's Strahl, Daß den Answeg ich erkannte Ans dem düstcrn Fclsenthal. Wenn der Verfolger dem Vogel nahet, — Auf zu den Bergen hebt er sich klug. Ob auch wüthendcr Sturm ihn umsahet — Hemmt wohl sein Dränen des Adlers Flug? Muthig auf dem rauhsten Wege- Schreit' ich, bis der Feind erschlafft. Staunt ihr, daß den Math ich hege? Mir gab Sinai die Kraft. Ludwig A. Roseulhal, Rabbiner zu Nogascn.