Jeschurun · 1887-01-27 · Heft 4 (27.1.1887) · p. 53

53 thumS, der fühlt sich nicht als Jude, der hat lein achtes jüdisches Bewußtsein. Was er Jndenthum nennt, ist rin Zerrbild desselben, ein leerer Wahn, ein wesenloscö Phantom, das er fälschlich mit dem Nonien Jndenthum belegt. Judcnthnm ist etwas durchaus Positives. Man bekennt sich in Wahrheit noch lange nicht zum Indenthum, wenn mau eö verschmäht, auch äußerlich einem anderen Bekenntnisse sich anzuschließen. Man möchte vielleicht einwenden: cö mag richtig sein, ein frommer Jude bin ich nicht, wenn ich das spezifisch jüdische Gesetz nicht erfülle; dennoch aber fühle ׳ich mich mit Stolz als Jude, und daö Bewußtsein, ein solcher zn sein, dünlt mich daö höchste, kostbarste Gut meines Lebens. Meine Eltern waren Juden. Ich weiß, daß ich ein Sprößliug hoher Ahnen bin, eines Abraham, Isaak und Jakob, der ehrwürdigen Patriarchen, deren Größe die Jahrtausende überdauert. Ich weiß, daß kein Volk sich erhabenerer Männer zu rühmen hat, als ein Volk, das einen MoseS, David, Jesoja geboren. Ich weiß, daß kein Stamm sich tapfererer, patriotischerer Helden rühmen kann, als ein Stamm, dem die Makkabäer, Simon bar Giora, Jochannan von GiSchala, VawKochba entsprossen, der den mächtigsten Staaten ihrer Zeit Widerstand zu Leisten wogte. Und ich weiß auch, daß keine Religion einen heiligeren Kern hat, als die meinige, die den reinen Monotheismus und die reinste Menschenliebe lehrt. Daß ich den Sabbalh nicht so streng feiere, die Speisegesctze und manche andere nicht beobachte, daö beirrt!nein berechtigtes jüdisches Hochgefühl nicht. (Fortsetzung folgt.) a pr A1!1sterdlNtc Gmmldk- KemdllNM. HI. 1722. תקנה לסעודות תקנה וועלבי כימאבם איז כיוואד; על ידי אלופים קצינים ורוזנים פרנסים וגנאי צדקה מנהיגי קהלתינו יצ״ו. בצירוף מורינו ורב תו הגאון הגדול אנ״ד ור״ם נר״ו: :יום א ערב ר״ה תמוז בפ״ת לפ״ק מאחר daß rin הרם מקדמונים gewesen ist מהמת תקנה לסעודת התנה וברית מילת, wie viel man einladen barj, und viele Leute havcn עובד gewesen und darauf Einbruch gemacht und mit einem Nach-Zettel einladcn lassen durch JnngenS oder :סדבד בבן ist für gut befunden worden אצל אלופים :קצינים פרנסים וגנאי צדקה מנהיגי קהלתינו יצ״ו שיהא :ובצירוף הגאון הגדול אב״ד וריכז■ רקהלתינו יצ״ו חוק ולא יעבור, daß מהיום והלאה יהיה מי שיהיה wer eine התנה תוך קחלתינו יצ״ך machen wird, soll nicht mehr einladcn dürjen משני צדדים als שלשים בעלי בתים איש ואשה בן ובת und wenn ein חתן ובלה im Hanse ist, darf :::an sie גם בן mit cittladcn חוק אביו ואמו אחיו ואחיותיו בניו ובנותיו/ .,Unterführet״ und ״Mahnführer״ sind חוץ מספר הג״ל עם .כל בגי ביתם גם אב״ד דייגים הזגים שמשים סופר מלמדים ספרדים ואורחים darf man הדן למספר הנ׳־׳ל einladcn. Und einen אלמן und אלמנה darf man mit dem בעל הבית cinladen; wenn man sie aber לבד einladcn will, sind sie ג״ס במספר. Und wo nicht כל ב״ב eines Hauses geladen werden, darf משרת או משרתת nicht geladen werden, außer sie müßten קרוב או קרובה ש״ב von dem בעל פעורה sein, dann darf man sie ja einladen - .חוץ למספר הנ״ל ולסעודה ברית מלה darf man לא יותר laden als חמשה עשר ב״ב הדן המוחל והסנדק אביו ואמו בניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו sind nicht im :מספרט״ו הדיל גם אנ״ד דיינים הזנים שמשים סופר מלמדים ספרדים ואורחים — sind .ג״ב nicht im מספר ס״ו הנ״ל. Ein מלמד heißt nur der, welcher תורה lernen geht und seine עיקר ר,בגסה ist von seinem לימור תורה;' wer aber schreiben und lesen (לייאנן) geht mit Kindern, ist ja im .מספר ועל הסבלוגות darf mau keine סעודה machen, אם לא für אביו ואמו אחיו ואחיותיו ובנים שר בעלי סעודה ואורחים und מחותנים, die man von auswärtS mitbringt. Und wer darauf wird עובר sein und על הסבלונות zn der פעורת ' mehr laden wird, als vermeldet ist, soll für einen Jeden zehn Gulden קנס geben.') Und wer עובר sein und על חתנה או ברית מילת mehr laden wird, als vermeldet ist, הן mündlich או ע״י מישרת או שליח oder — פרבר יהיה מי שיהיה —, so wird man demselben עשרה זהובים קנס anflcgen für einen Jeden, den er mehr eingeladen ha!. Und den Lade-Zettel muß der ישמש, welcher eingeladen hat, dem פועם חהורש übergeben. Und אלופים קצינים פרנסים וגבאי צדקה werden השגחה פרמיות darauf haben und Leute dazu anstellen, ivelche mit dem Lade-Zettel ins חתנה HanS או על ברית מילת פתאום gehen werden, und alle Diejenigen, welche על התרעה או ברית מילה gefunden werden, die nicht ans dem Zettel fteljcn,. wird man uotiren, und der בעל סעודה wird für einen Jeden zehn Gulden קנס לצדקה zahlen müssen; und man wird den התן nicht in קהל nnf11cl)!11cn ער bezahlt ist. Auch darf man לגמרי keinem סרבר einen Lade-Zettel geben, NM I GS Dcvbicut Brach in 11g, das:, während in drn beidrn früheren, bereits mügcthciNrn Verordnungen die Zuwiderhandelnden mit dem (5here1n bedroht werden, hier lUbcvtvctnitgeii mit Geldstrafen zum Besten der Zcdakah geahndet werden sollen