Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1909-01-01 · Heft 5 · p. Seite 576

576 Der Sifra sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. להלן שמה מה שמה שנאמר להלן מפי1) הדבר אף שמה שנ׳ כאן טפי הדבר או לעולם יהוא ממונות מפי הדבר ת״ל שמה הראשונות טפי הדבר והשניות מפי עצמו. ונם שם לאיין אט׳ שטה. רוצח לא זומם2 3 * * * *) מכה נפש בשגגה פרט למכה *מזיד ממעט אני את השוגג לא אמעט את דמזיד דברי ר׳ חנניה אלעזר בן מתיה אוי בשגגה פרט למכה אביו בשבת יגול .(8שני מרבה המכה אביו בחול אמר בשגגה פרט למכה אביו בחול l) J• ע״ם, nur am Schluß .מפי עצמו ף Vgl. Makkot I, 1. 3) J. מזיר דברי ר׳ חנינא ר׳ אלעור בן מתיא אומר בשגגה פרט למכה בשבת בשכנה פרט למכה אביו בחול. Wie ich bereits vor längerer Zeit von Herrn Dr. Lewy hörte, ist der Text des J. zu emendieren. Die Deutungen פרט למכה בשבת und פרט למכה אביו בחול gehen nicht aus von בשמה, das מזיד ausschließt, sondern von מכה נפש, und zwar gehört eine Deutung, פרט למכה בשבת, hinauf zu ר׳ תכינא. Dementsprechend ist auch unser Text herzusteilen. Anst. ממעט אני את השוגג לא אמעט את המזיד ist zu lesen ממעט אני את המזיד לא אמעט את המכה בשבת ת״ל מכה נפש פרט למכה בשבת. Vgl. Sifre 159, Makkot 9b. (Fortsetzung folgt.)