Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1908-01-01 · Heft 6 · p. Seite 700

700 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen* עד הערב א״ל ר״ש בן פנחס אחר שהודית שהמת מטמא במשא המת מטמא במגע ובמשא ונבלה מטמאה במגע ובמשא אם חלקה תורה משא נבלה ממגעה דין הוא שנחלק משא המת ממגעו א״ל דיא בן מתיא *ובלבד מבלעדי נבלה אי אפשר להיות1 2 *) בוא וראה *הרבה מטמאים יש באהל ואין מטמא במשא אף אתה8.) אל תתמה על הנבלה®) שאף על פי *שמטמא באהל לא יטמא במשא, ת״ל4 *) וטמא שבעת ימים לרבות שמטמא במשא. (6(י״ט י״ב) הוא יתחטא בו יכול *דבק למת ת״ל ביום השלישי אי בשלישי יבול6) חטוי אחד אמרת בשביעי אי בשביעי יכול6) חטוי שנים לא אמרת אלא בשלישי7) יכול תהא הואתו8) קבועה ביום אבל הזאת שביעי תהא קבועה בלילה והלא דין הוא נאמר הזאה בשלישי ונאמר הזאה בשביעי מה מצינו בהזאת9) שלישי קבועה ביום אף הזאת שביעי תהא קבועה ביום ק״ו ומה אם שלישי שאין הזאתו כשרה עד שתכשירנה אחרת הרי הזאתו קבועה ביום שביעי שהזאתו כשרה עד שלא תכשירנה אהרת אינו דין שתהא הזאתו קבועה ביום לא אם אמרת בשלישי 1) . כל כך מבלעדי נבלה אפשר לך לחיות. Bei Mg. אי אפשר אפשר. 2) Mg. שיש הרבה מטמאין במגע ואינן טטמאין במשא המלל והדופק וקוליתו שלמת מטמאין במגע ובאהל ואין מטטאין במשא וכן. Höchst auffällig ist das hier genannte קולית המת. Wir haben nirgends eine Stelle gefunden, wo für קולית המת diese Bestimmung angegeben wäre, deren Grund gar nicht einzusehen ist. Auf bloße Vermutungen wollen wir uns nicht einlassen. Vgl. Tosifta Ahilot IV, 4, Chullin 124b ff-, wo in der Mischna für מנע — קולית המת genannt ist, und in der נמי auch אהל in Erwägung gezogen wird, während משא gar nicht erwähnt wird (vgl. Tosaf. das. s. v. נוגע), aber ein Beweis für unsere Stelle ist ■dies selbstverständlich im Entferntesten nicht. 8) Mg. נבלת המת. *) Mg. שהיא מטמא במגע ובאהל לא תהא מטמאה במשא הא צרכת לומר, vgl. Sifre 127, Baba k. 25 b. 6) Mg. דבוק למת אמדת לא אמרתי אלא בשלישי, ebenso w. u.אמרת .לא אמרתי אלא י) Mg. d. ז) Mg. ad. יכול תהא הזייתו קבועה בלילה אמרת לא אמרתי אלא ביום השלישי. 8) Mg. הזאת שלישי u. w. u. והלא אומר וכי דין הוא הואיל ונאמרה. *) Mg. שהזאת.