Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1908-01-01 · Heft 5 · p. Seite 590

590 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. משקין טהורים ואחוריו טמאים ומונחים על נבי טבלא וככר של תרומה נתרן עליה וצפו משקים על גבי הקערה נטמאו באחורי קערה נפלו על־ הטבלא וטמאוה חזרה הטבלא וטמאה את הכבר הרי הבכר אומר לטבלא מטמאיך1) וכר.; schied bestünde darin, daß hier ein Zwischenglied הלך טהוס) eingeschoben wäre, während in der Tosifta die Unreinheit durch משכב ומושב selbst herbeigeführt wird. Möglich aber auch, daß es heißen soll: האוכלין והמשקין שהיו מונחים על אב] מסמא והמשכב והמושב תחתיהן הלך טהור וכוי♦ So scheint SR. die Stelle verstanden zu haben. מטמאי מטמאיך^6ע (ג, wie im Beispiel R, Jehudas in der Tosifta a. a. O. nach der LA. von RS. Para VIII, 7. Dasselbe gilt vom vorigen Beispiel nach der ersten Erklärung. (Fortsetzung folgt.)