Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1897-01-01 · Heft 4 · p. Seite 155

Ein Commentar ui Nummer 10 des Kuntras ha-Pijutim. 10O והציפורן מפד שדרן חונקין אר׳ אבא בר כהנא אט׳ הקכ״ה תורה חדשה מאתי תצא, חידוש תורה מאתי תצא ובאגדת ר׳ ישמעאל ראיתיה׳ בענין אחר״ ישר׳ יושבים לבטח אלפים שנה ואוכלין את בהמות ואת לויתן ואת זיו שדי בהמות שוחטין וויו שדי קורעין את לויתן בקרסוליו ומשה ישחט את ויו שדי ולקץ אלפים שנה הקב״ה יושב על כסא דין בעמק יהושפטס ובו׳ העוף*) הוה רגליו בארץ וראשו לעב יגיע שכן כתוב ודו שדי עמדי, קרון נוגח יחל לבטתו בעל הקר־נים הנוגח והו בהמות הוא יתחיל להפחידו לליויתן כמו ששנינו בהמות נותן לידתן בין קרניו וקרע:׳ לויתן נותן לו בהמות בין סנפיריו ונוחת3׳ י (קישור) [קיטור! ניחר1׳) יבער בגיותו •לויתן בעל הנחרים יבעיר קיטור העשן בגיזתו של בהמות לידתן רף, ניחר על שם מנחיריו יצא עשף> י ראותו ינוס ויתמרמר בקדמתו כמו ויתמרמר מלך הנגב6) בדניאל כלוט׳ ימרה להתגרות שיראה בהמות העשן היוצא מנחיריו מיד ינום לאחריו ואדר כך יעורר מדינים ויחוור אליו כקרמתו כבתחילה. רם ישלים יתרצו ליפותו הקב״ה יעשה שלום ביניהם ויהיו מתרצים וימסרו עצמן ביד הצדיקים והם שוחטין ואוכלין לייפותו ליפה שלו ישר׳ נקראת יפה כחמה7) שיתת וביסס6), והכין והשתית העולם והכינו על מכונו וביצע ושיבת לש׳ גמר וכילה כמו בצע אמרתו״), שיבת השבית ביטל׳ היינו לש׳ מכלה מלאכתו וגומרה ששה בשכללו שביעי שבת שיבלל עימו בששה ימים ובשביעי שבת ויכולו מתויג׳ ואשתכללו"1) תרמוסנכ] מעשר כענין שמפרישין אחד מעשרה לקדושה כן תרם הקב״ה והבדיל שביעי מששת ימי בראשית להקדישו קודש הקדשים לנצורי כבבת׳ לישר׳ דכי כנוגע בבת עינו11) וכתי׳ ינצרנהו כאישון עינו*1) תודה לצלצל לבו שבת ליתן הוראה להקב׳ה בצלצלי שמע ובקול תרועה ובכלי שיר שבו שבת מכל מלאכתו ביום זה" שבח נותנים לוי genannt wird, während es im Jalkut Sam. p. 101 genau רי׳ יוק ברי סימון heisöt, statt נותן steht .נותץ ג) Vgl. Jellinek Beth Hammidr. II. ספרי אליהו, p. 70. 2) B. hatra. 75. Vajikra r., P. 22. 3) Vajikra r. P. 13. 4) Bei Brodv טוהר. 5) Job 41, 12. 6) Daniel 11, 11, 7) Cant. 0, 10. H) Bei Brody וכבס, was keinen Sinn giebt. Vergl. Zunz S. P., Beilage 15. ») Thren. 2, 17. 0ג) Gen. 2, 1. T. O. 11) Sech. 2, 12. 2ג) Deut. 32, 10.