Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1895-01-01 · Heft 9 · p. Seite 415

Miscellen. 415 להם שסיימתי ללמוד הפרש׳ של שבת וגמגמו שניהם זה עם וה והראיתי להם בנים כשואל אותם מה היו מגמגמים והשיבוני כי היו תמהים איך היה עוסק בכך אדם חכם כמוני וגערתי בהם כפי יכלתי ורבם לא היה כעיר באותו זמן ולכבודו החרשתי עד שבא לעיר וכשבא הגדתי לו הדבר וקנס אותם בנידוי אם היו נשארים בעיר והלכו להם . וזה אירע לי הדן ממלכות קשטיליא וכשבאתי לקשטיליא ואקרב לעיר אחת וקרא לשם בחור אחד מעיר גדולה והלעיג לעג גדול על כבוד דדתורה בדברים נסתרים ותנועות של גדופים והודעתי הדבר לאדם שהיה בידו למחות ולא מיחה . וכאשר ראיתי כל כך שהותרה הרצועה מן המתירים אותה רוצים להעזר ולהסתייע ממקצת ענינים וטעמים שמצאו בחיבורי הרב ז״ל הנזכר ופירושיו ובזה נתקיים תלמיד תועה ברב תולה. ועם כל זה חייוד כובש לבי לחשוב ולשוני מלדבר בדבר שדבר הרב ז״ל עד אשר העלתי אל לבי כי מיום היותי שמעתי אומרים בטוליטולה כי נראה אגרת אחת שחיבר הרב ז״ל שאומר בה בלשון הזה: בסוף ימי בא אלי אדם אהד ואמר לי דברים של טעם ואלולי שהיה בסוף ימי הייתי מחליף בחבורי טעמים רבים . והכל היו דנין כי דברים ש־ל טעם שאמר שאמרו לו היו דברי קבלה לפי שבבל חיבורי הרב ז״ל אין זכרון ולא רמו לדברי קבלה עם היות הרב משתדל בכל כהו לפשר בין עיקרי הדת ווהפיילוסופיא ובכל מקום שלא מצא פשרה כתב כי טעו בעלי המחקר . דברי האגרת נותן(sic) קצת רשות לדקדק בטעמים שכתב הרב והמדקדק יש לו פתחון פה לטעון ולומר אולי דקדוקים אלו שאני מדקדק בבאורי הרב הם מכלל הטעמים שכתב הרב שהיה מחליף אותם . ואני תולעת בן לויתן שועל בז ארי יתוש בן נשר שלא היה בזמנו מקובל כמוהו ואם כבודו של א׳י׳א ו״ל נעלה מעלי בבחרותי מ״מ דברים עתיקים גתמלטו מבין שפתיו דל, ואחר העלות כבודו מעלי עיינתי בקונדריסים הרבה מבתב ידו בעסקי הקבלה ורמזים רבים בכוונת התורה והנביאים, סוף דבר שהשגתי שיעור שיש בו די להרגיש ולהכיר הטעמים שאמר הרב דיל שהיה רוצה להחליף כפי הנזכר. ואחר כל ההתנצלות הוה אני נשבע על דעת המקום ב״ה לכל המעיין בחבור זה כי כל כוונתי במה שאני כותב בטעמי הרב ו״ל שהוא לשם שמים בלי שום תערובות לשום כוונה אחרת. ... עד אשר גרמו עונותינו כי אנשים חכמים וידועים בתורה ובחכמה וביראת חטא ערבי על נפשם לגשת לקרבה למלאכת ההגיון ולעסוק בספרי היונים הטובעים ביון מצולה ומשבחים אותם ומתברכים בדבריהם ובשיהתם הבטלה ופירושם וארסטו בראשם ובראות ואת התלמידים שלא למדו כל צרכם נשאו קיו בעצמן... .... ובפי׳ כת ארסטו אלהיהם של המתפלספים מבני עמנו ולכן המחקר סכנה גדולה ואין מ־דו מציל. (Fortsetzung folgt.)