Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1884-01-01 · Heft 11 · p. Seite 525

525 Salomon Bonfed's Satire (שיר התלונה) עמד וריחי לאצל׳ רוחי ולקחי בכסלי נשמע בשולי מעילי ככנף כסותי גדילי נבל פרי מעללי') ניבי'ואתן יבולי אתן צדקה לפועלי כי הוא בחסדו מנהלי(4 ממהללו שלילי®) כי פעלו נר לרגלי אחד ופשוט ושכלי הוא רב פעלים להפליא בורא זמנים וחבלי אך לא בעלת עלילי הן יוצרי חי וגואלי ובמאמר לא בכלי קרוב ועוטר בכתלי דרך פרט גם ביולי תמיד איחל לאלי ישקיף וירא עמלי. שכלי ורעי בנסעי מתקי בחכי צפנתיו אלך ופעמון ומירי אלך וגדל עבות׳ אם בץ אוילים נבלים הן עור יכובץ בשיבה אולם בבל מעבדי יום יום אחנה חסדיו נורא תהלות שלולות נודע אבל מפעליו נמצא מחויב מציאות אחד אבל לא באחדות ראשון ואך לא בצירוף קדמון וסבת מצואים כי היצורים יסופון פועל אבל לא בחיוב רחוק ורוכב ערבות צופה ומביט בני איש לראות בישע מאירי נפשי ישובב ועיניו V) So in ד״ח; ms. Haiberst..אובל פרי מהללי ד״ח ו*; m. H. .מגדלי ד״ח (»; in, H. ממהללי צלצלי• Vielleicht ist צלילי das richtige: Mein Echo seiner Ruhmesthaten. Vgl. Kaufmann: Die Sinne S. 132 Anmr. 15.