Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1883-01-01 · Heft 12 · p. Seite 572

572 Nachschrift des vr. Egers. Nachschrift des Vr. Lgers- Angeregt durch vorstehende kernige Ausführung ging ich, ' bisher mit der Sammlung und Vergleichung des überreichen Materials beschäftigt, an die Sichtung der Gruppe, in welcher sich das fragliche Gedicht befindet. Da fand ich noch"folgenden erschütternden Weheruf, den unzweifelhaft der eigene wogende -Schmerz dem durch eine unerhörte, entsetzliche Heimsuchung gefolterten Vaterherzen ausgepreßt hat: הוחלתי נכזבה ועיני בבכי ובה וכל אזיל אני דמעה יגוני יענה הבה אשר שלח בעצמוחי מחרת אש ולהבה לאב יצעק בטעצבה לעת מוצא ועת מובא הילד אינני ואני אנה אני בא. לקראי נחר גרוני נדבק לחכי לשוני ואין שלום בעצמי בשבור ורוע ימיני ונלקח מחמד עיני 'וניתרתי בלי בבה כברי כעשן תכלה ולבי על יקוד יצלה ואיך אשקוט ואיך אשלה ונפשי אל בני תכלה אשר אצתי לבקש נא ארוכה לו ואין מעלה ועצמי כרקב תבלה ועיני שלחה יבלי בכי ולו מתהום תכלה י) אזי היתר. לחרבה. Nur kann ich darin nicht beistimmen, daß dieser Riß den Wandertrieb in Abr. b. Esra erzeugt hat. Denn das Gedicht des Sohnes, כוכבי יצחק XXIV, 21, stammt vom Jahre 1143, als er noch fest im Judenthume stand, den Vater aber finden wir bereits 1140 in Rom. '1 Ich lese תבלה: Und wäre mein Auge unerschöpflicher, als der׳ Ocean, es würde zur Wüste werden.