Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1879-06-01 · Heft 6 (Juni 1879) · p. Seite 278

27* Zur Gompofition der arabischen Homilieir. בישיאל בלשון זה הושבלו . . . שני כי זה פשה האיש עי, ובלשון זה ו־דנבהי שני זה יחנו בל העובר על הבקידיש ונו¬, in ^cu. v. (iav. s (זה קינן אהרן) ist der Schlust nwgestellt: (l. י:' יינה ... בהה (2הי יךא ביש־יאל, בליבון זה התבשלו . . . ירננן בחיץ ק־ייא באהין, בלשון זה ודשבל . . . ויצא העגל הזה- ובלשון זח היגבח זה קייבן אהין ובניו ונר, endlich Wen. r. Cap. <;8 (ויצא) lautet die nach den! dort vorhcrgehenden Proöm gebildete Schlustlvendnng ר'׳ איני- אלהיש שובבי .׳ זד, ישכיל יזה מיש, •יש שהוא הילך אצל דרגו ייש שזמני בא ^אצלו. יצהק נא זיווגו אצלו . . . יעקב הלך אצל זייוגו שנאפר ייצא יעקב פבא- שבע. Ob das Proöm der Pesikla der Ken. r. hier (oder den! Introducenteu daselbst) Vorgelegen hat, laßt sich kaum sagen, bei der Stelle be$ Lev. r. ist es zwar wahrscheinlich, aber von einer Entlehnung kann hier nicht gut die Rede sein, da das Material des Prob,ns ein gegebenes war und die Verwendung desselben m den Midraschin! eine wesentlrch andere ist. (Lorllrtzung