Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1872-01-01 · Heft 8 · p. Seite 377

Notiz von Ad. Neubauer. 377 רפה לבי ונדכה. וזרועי נשברת מכרי איש צרמכה. האח לפניו מבוערת ורת מיושר ומחובה. יבעיר כאש כנעורת כי יי לא תנקה. וחרבך ההורדה תשלח בם והכה. והמארה והמגערת ותהי לשם ותפארת. לוכרון בהיכל יי יבכו אח השריפה. וכור מה היה לנו. וראה חרפתנו מני נבל כלנו. יניא את ראשינו יין הימה השקנו. ושרף תורתנו יום אשר נחנה לנו. נתחללה בעונינו אכלונו הממונו. והפך לאבל חגינו ונבכה על עונינו. כי צדיק יי יבכו אח השריפה. חורת יי חמימה. התחנני לאל ממעל וורוע הרמה. אשר בך מעלה מעל תשבר ומשכמה חפול ובני בליעל יצאו וחשבו מזימה. ורדו שאול בליעל והכם ער החרמה. והשקם מי סף רעל והעיר תהיה שממה. אשרשם כהן הבעל והורות לאל ממעל יאמרו גאולי יי. יבכו אח השריפה. תם. Uecenjroneir. Bilder aus meiner Knabeuzeit. Von Ludwig Kalisch (aus Paris). Leipzig. Keil 1872. Das altjüdische Leben ist kaum rnehr in der Erinnerung unsrer gebildeten jüdischen Klassen, besonders der jüngeril Generationen,. und die christliche Welt hat es eigentlich nie gekamtt. Für beide Theile ist das Buch Ludwig Kalisch's ebenso belehrend wie anziehend. Den altern jüdischen Generationen, besonders jener, die noch mitten inr traditionellen Glauben steht, ist freilich die hier beschriebene jüdische Gesellschaft noch zu nahe gerückt, um Belehruug und Genuß ans der objektiveir Schilderung derselben ziehen zlt können. Dafür haben aber auch die Zeitgenossen des Verfassers, die, wie er, das altjüdische Leben zugleich ans Ersahrung kennen und darüber stehen, volle Competenz zur Beurthei-