Jüdische Rundschau · 1937-12-14 · Heft 99 (14.12.1937) · page 8

hebräische behage DER JÜDISCHEN RUNDSCHAU Redaktion: Dr. S. Kaleko י׳ סבת תרצ״ה׳ גליון ג״ד/ שנה ג 14. DEZEMBER 1937 / Nr. 99 בעריכת ד״ר ש• קאלק1 מ1םף עבד אבל אני סתחזק ומציץ7, שרב• ןןריך $גי לעסד על ס1ד1 של הדבר - ףד.י ןןהו ^חורי־ה3?ר; ה ולאי יושב לו אץ!ז לץ"' או "מזיק ׳,', נעלם׳ והרא הרא וזעירה בלהסיו,"' את בל ה?ן:םים'צ האלה•־• ח*3י מסתבל'2‘ ותופס בסטגךת-המראה,*׳ ה!ןייץ במה שלאחור - וסולד4־ ם!ד׳ שוב 9ציץ ושר: סולד••׳ רפתאש נתנךנךה5צ המראה ועמה הרצפה החדר׳ הי ים׳ אני עצמי : V V- - . T T ־־ ” J- -־׳•.. - פיץ׳ פץ׳ פיץ!••• לבי תעה׳ עיני חשכו׳ ואני מתמוסס ונופל תחת שברי־״׳־המסלת« סופו של מעשה זדז הזיה׳ כסופם של בלו מעשי־וד בבית־אבא - ססירות־לחי21••• ובאותו היום נגמי־ויני8׳־' ל״חדר״•; (מתיר -ןביח"5*) ח■ נ• ביאליק ביאליק שבעל־־כה א) הד ׳ר ש ט״דנא-מי ד ה יה מנהלי הקורסים למידים בגרודנה, הצטיף בתור פורה להיסט ריה׳ לעמת־ זה3 רדו משעממים•- שעוריו בספרית החדשה• פיס בקר ביאליק את שעורי הד" ר טשרנא׳ שאלוהו לחות־ דעתוי•• הפליט ה!» ביאליק מפיו מימרא-׳?פנינה 1= חריפה' זי נ -.ד־רטשרנא מחיה אח הניתים וממית אח החיים"••• ב> פעם ראה ביאלי־ בדדרות־ריטשילד בת״א בין־ הערב־ס־׳ שבחור יבהויה יישבים חבוקים“ ינשיקותיהם מעיררות תשימת־לב• העיבר-ם העיר" על זה ביאליק: - «אין בכך בלום׳ יש להם שפ1ת משתפות י י ג• ח־;יז 16) erstarren. 17) schäum; blicken 18) Spaßmacher; Kobold, lü) ,,Teufel", büier (««D«t 21)) Zauberkunst. 21) Zauberei 22) etwa; da» Lehen gefährden. 2׳)) Spie* ßelrahmcn. 24) zurückzucken. 25) wanken; wackeln. 26) Scherben; Trümmer. 2?) Ohrfeigen; Backpfeifen. 28) etwa: ,,ist mein Urteil gefüllt". 29) ״Nachwuchs“* Name einer Bialikschen Erzhhiung. 1) Leiter. 2) sich auszeichnen. 3) demgegenüber. 4) langweilig. 5) Meinung (Aeußerung). 6) Spruch. 7) in der D.irnmerung 8) urnannt; umschlungen. 9) Aufmerksamkeit. JO) bemerken. —II—■ll—fc III I Wtw I n ■itu——IMII—IM ■ im ל « H ל ר ״! ימזכרונות מלדות) מ?ל בלי־ הבית?!שכה ביותר את לבי סמךאה < ־ ראי; הישנה־ בעיני היא הגד1־ לה שבחידות'־עולמי• בל פעם שאני עומד לפניה׳ ן*ני רואה בתוכה שוב חרר ובלים׳ את עצמי ואת הארון שכנגד עש בלי־חנהשת2‘ בראשו• אלא שבתוך המר¬ אה כלם מם,ינ!: ן־עומדיש במדרון4׳ מוקנים כל רגע?נפילה• והדבר כלו מלן־טה6: ראשית׳ מאין באו כ.׳ אלה לתוך המדאה? והשנית׳ מדו? לא יתמוטט" הארון עם נזי־הנחשת שבראשו? נתתי את לבי לחקר את הע־מ על־בךיו7׳ ךשעה ןפה לכך גזדנעה"?י מהרה• בגי־ הבית זיצאו למקום שיצאו׳ וא:י נשאייתי ,יחידי קפצתי ועליתי ע. ״המסב ספה) ועמדתי כנגד ומראה-יש דש! שמואלי׳ק שני עומד?נגד ןחט.ו נוגע ממש9 קחטמי• נרתעתי׳" קצת " מעט! לאחורי־ואף הוא נרתע׳ מתקלב אני- אף הוא מתקרב• אם־בן הרי א\ מעור." קני ושולח לשון -ואף הוא כך• "חי ־חי־ חי"־ משחק (־ציחק! אני - ואף הוא משחק׳ אקלנלא "ח־חי־חי"׳ שאיו קולו נשמע• הדבר תמוה9‘׳ ואני מודוא קצת׳ ואף־ על־9י־הז מסתכל י מביט) אני••• הרצפה שבתוך וזמןאה משפעת18׳•• ושאר הכלים אף הם ממים או תלויים כלם בנס14׳• הו! אם יפל׳ סס־ןשלום׳ המקתש5,׳ למשל׳ מראש־הזןרון ־־ 5ץ!". לבי פג16 מפחד, 1) Rätsel. 2) Kupfer. 3) gebeugt seit*; schief. 4) Ab* hang. 5) etwa: unbegreiflich. 6) wanken; fallen. 7) gründ* lieh. 8) sich bieten. 9^ tatsächlich: buchstäblich. 10) zu* rückwfrichcn. 11) krümmen; Grimassen machen. 12) 80n* derbar; seltsam. 13) •ebief. 14) Wunder. 15) Mörser. מצבה.על קןבר־ב!אליק ^?ץ' $לע־ה?לחלקת ל׳איעה* ו???ן שלן!ה מגי נס?ו5ה*׳ $<3ן־שיש4 של ן1וודות־ל.אמד..- והיתד. זאת.על קברו למסדרי י, י ז לאיר ליחר מי שריצה אפוא לחפיר את האומד, חיעזראלית - על־פרהו ,ילך אצל האגדה״ על־־ידי האגדה * “ "* ׳ t v זז ... אדם נכנס לבית־הייה הגמורים2׳ של האימה ומסתנל r ■ f ~ ־ t ז j ז 3«לםני ולפנים"«׳ שלה׳ מביר את רבונה" של האומה;«•»*; * * ז ומציץ י־ לזילו בעולמה במו שהוא׳ ומנהגו׳ באורו ובאוירו המיוחד׳ כסי שהוא בנוי ומשכלל בלב־האומה׳ 1 1 r ז . \ ־ ז « v מקטגיה יעד גדוליה׳ מפני שהאגדה אינר, נחלתי׳•'־ יחידים׳ אלא היא תירה משתפת של בל האומה v \ « t והגל שוזפים בבריאות«׳ עולמה N י ו* t t מלבד היושבים בכפרים גרים מחוץ״לעדים (בשכו¬ נות ובנקודות־תעשיתי) למעלה מ*8000 נפש, היינו שבסך־הכל יושבים פחוץ־לערים למעלה ממאת אלף נפש. בערך שליש ו0/י> 33) מכל הישוב העברי בכפר יושב על אדמת הקהק״ל. הענף׳ העיקרי בחקלאות א״י הוא פרי־ההדר*. משלות« פרי־ההדר לחוץ־לארץ הגיע 3־1936 ל־ 10.800.000 תבות (לעומת0׳ 6 מיליון ונב1ת בעונד;י* הקודמת). אחוז12 היהודים באנספורט זה הגיע השנה ל־ 0/י> 60 בערך. באופן ניכר«1 התקדם גם ענף הירקות (עליה של ״/* 35 לעומת תרצ״ה), כמו־גן גדלה תוצרת“ ־החלב, הביצים, הפרות וכו׳ בשנה האחרונה עד כדי % 57 בערך. בכלל מספיק15 המשק העברי לישוב שליש מהתצרוכת»׳ שלו לעומת החלק העשירי לפני שנים מספר (מזה מספקת חברת ,תנובה״, המרכזת״ כיום 3 160 נקודות בארץ, כ 25% ומשקים אחדים - 0/° 10). 1) zerschmettern. 2) schrecklich. 8) aushauen, 4) Marmor. 5) Denkmal; Grabstein. fung“. 1t) Phantasie; Vorstellungskraft. 12) vollkommen; vollständig. 13) A'lerheiligste. 14) Schöpfer. 15) Besitx« tum; F.rbgut. 16) Schöpfung. wie folgt. 6) Industrie. 7) Zweig (Wirtschaft). 8) Zitru•» frücht«. 9) Versand; Export. 10) gegenüber. 11) Saison. 12) Prozentsatz. 13) merkbar, 14) Produktion. 15) versorgen; genügen. 16) Bedarf. 17) konzentrieren; erfassen. ■■MVMMaMaaMHIIHmMLMUl.׳ .על האגדה trw> על״פי מהותה׳ אין האגדה חזיון« ספרותי עובר׳ אלא היא יצירה קלסית של רוח־עמנו הרי היא אחד מן הגלויים« הגדולים של רוח־!זאמה ואישיהי... כמהדורות טפלו במינה ובשכלולה׳,׳ עד שנעשתה עולם בסני ־עצמו׳ עולם נפלא ומיוחד׳ עם תנו שלו ועם ןםי1 שלו האגדה כוללת* הרבה ענמים מהשקפות־ העם ואישיו, על האומה הישראלית וקנח: יה 1 הלאומיים׳ על חיי־עולם וחיי־שעה* שלה׳ על מאורעותיה ועתידוחיה׳ על גדולי־האומה׳ t? ׳1!- ן מעשיהם׳ דרכיהם ומריתיהט"■ על חכמת־ההיים ועל כבשוגו״של־עולם0׳ - סוף דבר• אין לך מקצוע של הרגש תומחשבה׳ מאלו שהגיע להם׳ כמובן׳ לח־הדעת והדמיון״ בימים ההם - שלא נגער, ב1 ׳ 1 י r r •־ זו האגדה מצד־שהוא T * פרקים בידיעת המולדת (י׳משך) 01 הישוב החקלאי' העכרי. המספר הבללי של הישובים החקלאיים העברים נארץ הגיע בסוף שנת 1936 ל־203 (במשך 1937 נוספו2 נ 15 נקודות חדשות), ומהם 110 נקודות גבנו על אדמת הקהק״לי. מספר האוכלוסים בכל הנקודות העבריות הגיע באותו זמן ל 98.000 נפש נערך(% 2-4 מכל הישוב העברי בארץ). לפי אזורי4־ הארץ נחלק הישוב הכפרי העברי כךלקמף: פ ר הנפשות מ ס הנקודות ה אזור 49.841 56 יהודה. 22.380 59 עמק־השרון. 9.730 21 השומרון. 10860 44 עמקי־זבולון ויזרעאל . . 2.932 16 הגליל התחתון ועמק־הירדן 1.349 7 הגליל העליון. 97.092 203 בס״ה 1) Wesen, 2) Erscheinung. 8) Offenbarung. 4) Persönlichkeit. 5) Vervollkommnung. 6) umfassen. 7) Besitztum; Gut. 8) ״ewiges Leben und zeitliches (irdisches) Leben". 9) Sitte; Eigenschaft. 10) etwa: ״Geheimnis der Schöp• 1) landwirtschaftlich. 2)!ich vermehren; hdrzukommen. 8) Jüdischer Nationalfonda. 4) Zone; Landgebiet. 5) etwa: n♦ נ• ניאליק <לי1ם־^רת1 הס״ה גי' מבת) MhVmher \\{,r iVlUL Vili. Esra und Nehemia Die Res auration. In! Ja'ire 539 fiel Babylon im Kampfe iH^en das persische Reich, Die von den Exil-Proplicten a!;4׳ckuiuii 14tc ^rolie Wcndiing in der üeschichte Israels trat nun ein. Der ne Herrscher Kvros (Cvrus) erkannte den hohen poli ischen Wert, den ein im Grenzlande (regen Acgvpten ncuaufjjcrichtotes, ihm ergeheres jüdisches Ciemeinwesen für sein Reich haben würde. Er erlaubte daher den Juden Babyloniens die Rückkehr in ihre Heimat und den Wiederaufban des Tempels. Die Hoffnung der Zu.ückkehrenden, das alte Reich Juda wiederherzus.el.cn, ging aber ni.ln in Eriüllung. Hie jüdische Kolonie bildete nur eine kleine Enklave innerhalb des Laudesbevölkerung. Die während der Exil/eit angesiedelten fremden, z. T. heidnischen, z. T. halb judaisieiten Stämme standen dem Werk des Wiederaufbaus mißtrauisch und feindselig geberüiber. In der ueue;standenen Gemeinschaft selbst zeigte sich immer m; testen sozialen und religiösen 1;r׳n .i;יר#>-«י|<וי5וי©/#ז<® Cprus als geflügeltes IVescn dargestcllt (Aus: EncycIojKidia Judaica, Band V) ).1. der Mangel einer 110.11 gc.änr.ieher war die bald einsetzende A"-imi,atlon: viele nahmen die Sprache, die religiösen Bräuclie und Sitten der Nachbarn an, und Mischehen waren häufig sogar unter den Priestern und den vornehmen Laien. Der noch nicht gefestigte Kern der jüdischen Siedlung schien dem vollkommenen Zerfall entgegenzugehen. Di0 Männer. Daß es nicht so kam, ist dem Eingreifen der babylonischen Diaspora - J u ־ den (1 eit zu verdanken. Aus ihrer Mitte gingen zwei Männer hervor, die eine Wende im Schicksal der Juden Palästinas und eine entscheidende Neuformung des nationalen Lebens herbeiführten: Esra, Sohn Serajas, der ״Schreiber“ (Sofcr), und Nehemia (Nechcmja), Sohn Chachaijas, hoher Hofbeamter (Mundschenk) des persischen Königs Artaxcrxcs in Susa. Vertreter der im Exil gereiften religiös-nationalen Lebensanschauung verkörperten beide verschiedene Typen jüdischen Fülirertums: der eine — ein ״in der Lehre Moses gewandter Schreiber“ aus hohem priesterlichem Geschlecht, Kenner und Bewahrer der alten Ueberlieferung, ganz durchdrurigen von der Heiligkeit des Kultes und vom inessianischtheokratischen Ideal im Geiste eines Jecheskel; der andere — ein schlichtfrommer Laie, stolzer und selbstbewußter Jude, ganz erfüllt von der Erhabenheit der übernommenen Aufgabe, tatkräftig und gerecht, lebensklug und mutig, dabei demütig vor Gott und immer bereit, sich der geistigen Fü!11 mg des Priesters und Gesetzeskundigen zu unterwerfe:!. Beide sahen sich als Werkzeuge der Vorsehung an; beide brauchten und ergänzten einander. Werk. Esra gelang es, einen Erlaß des persischen Königs zu erwirken, der den Juden in Palästina eine weitgehende innere Autonomie gewährte und das mosaische Gesetz zum Staatsgesetz des jüdischen Gemeinwesens im Heiligen Lande erhob (458). Er trat an die Reform des jüdischen Lebens heran und versuchte, der Assimilation durch eine — in der jüdischen Geschichte einmalige und in ihrer Wirkung stark umstrittene — radikale Maßnahme entgegenzutreten: durch die Auflösung der bereits bestehenden Mischehen. Aber erst Nehemia konnte das begonnene Werk vollenden und sichern: unter größten Schwierigkeiten und Gefahren erbaute er die Mauern Jerusalems wieder, siedelte in der menschenarmen Stadt Landbewohner an, regelte den Teinpeidienst und die Abgaben für das Priestertum, bekämpfte die sozialen Mißstände, die Schabbatcntwcihung und die Vermischung mit den Nachbarvölkern. Die Krönung des Werkes beider Männer war die erneute Verpflichtung des Volkes auf das von Esra öffeiltlieh vorgetragene Gesetz Moses durch einen feierlichen Vertrag (im Tischri 445; nach der Meinung vieler Bibelforscher handelte es sich hauptsächlich, um den Teil des Pentateuch, der als ״Priesterkodex“ bezeichnet wird). Wirkung. Die Verpflichtungsurkunde wurde Ausgangspunkt einer neuen Entwicklung des Judentums: des Rabbin i s m u s, der die vom Priestertum überlieferten rc'iglösen Vorschriften und die Forderungen und Ideale der Propheten zu einer lebendigen Einheit zu verbinden suchte. Mit Esra, den die Tradition als Wicderhersteller der Thora feiert, begann die Periode der ״Schriftgelehrten“ (Soferirn): nicht der Priesterstand, sondern gelehrte Laien wahrten von nun an die Kenntnis der Heiligen Schrift, lehrten und deuteten sie und entwickelter! ihre Vorschriften weiter. Das Gesetz wurde dadurch immer rn ehr Volksgut und ein organischer Teil des jüdischen nationalen Lebens. Eine wichtige Nebenfolge des Werkes von Esra und Nehemia, in deren Bewertung die Meinungen diametral auseinandergehen, war die endgültige religiöse und nation a 1 e Abschließung des jüdischen Volkes von der heidnischen Umwelt. Literatur. Die Bibella'u־!: er , Esr.14'c! emia“ stellen eine Reihe schwieriger Probleme, die von den c.c : 0,1.״ z. I. auf sehr ver.D'.icUene Weise geL.si werden die sog. ,Einleitungcn in das Alte Testament' und die Kümmema.c von Postschlüsse nach Uebersee Vom 14. bis 22. Dezember (ohne Gewähr) I>ie angegebenen Zeilen sind die A b g a n g s Zeiten der Züge bzw. Flugzeuge aus Berlin. Die Sendungen müssen 1—1' j Stunden vor Abgang bei der zu-tiindigen Bahnhaispogaiista!! (Flugpost beim 1’osUimt SW 11) vorliegen oder unmittelbar zu den angegebenen Zügen oder Flugzeugen gebracht werden. An.chhili 1m Reich entweder hei Durchgang der Züge bzw. Flugzeuge oder durch Scmlung nach Bei 1! 11 oder direkt an die Zwis. 1 ten זי a; innen. Hei der Aufschrift empfiehlt sich die Anbrengung von 1 .eilvermerken. Pa'ästim (ab Anti. Hbf.. Abgang München etwa 12 Stunden spater): 14. (22.151 via Brindisi mit ״Galilea■20;׳. Ilaila. — 15. (21.58) via Belgrad: 21. IJaiia. — 17. (21.58) via Belgrad: 22. llaiia. — 19. (21.29) via Belgrad; 24. Haifa. — 21. (22.12) via llriudisi mit ״Cerusalcinmc“; 27. Haifa. — 22. (21.58) via Belgrad; 28. Haifa. Full post; Joden Sotg., Di.. Do. Flug 8.30. 11.25 München, an Haifa nach 2 Tagen (Linie Brindisi—llaiia über Rom). — Jeden Fr. Flug 0.30, Solid. I.vdda (Linie Amsterdam—Bandoeng II über Athen). — Jeden Solid. Flug 8.30, 11.25 München, Mo. Lvdda (Linie Amsterdam—Bandoeng III über Neapel). U.S.A. (ab Blsf. Charlottenburg 11.20): 14. via I.e Havre mit ,..Manliatlan“; 22. New York, — 16. via Cherbourg mit ״Bremen'‘; 22. New York. — 17. via Le Havre mit ,..Normandie"; 23. New York. 20. via Cherbourg mit ״Bcrengaiia'", 27. New York. — 21. via Cherbourg mit ,.Hamburg‘•; 29. New York. — 22. via Le Iiavre mit ,.President 1 larding"; 1. New York. Südameilka! 16. (23.42 l'otsd. Bhf.) via Genua mit ״Augustus“; 30. Rio; 3. B. A. — 19. (11.20 Clrarl.) via Lissabon mit ״High!. Brigade"; 3. Rio; 7. B. A. Luftpost (auch nach Mittel-Amerika und VVcst-Fidien); Jeden Mi., (deutsche Luftpost) Postschluß 21,00; 1)0. 5.00 Frankfurt-M.; Solid. Rio; Sotg. B. A. — Jeden Solid, (französische Luftpost) Püstsehl. 9.30. 14.55 Köln; Di. Rio; Mi. B. A. (nicht nach Bolivien). Südafrika! 16. (13.58 Friedrichstrahe) via Southampton mit ..Winehester C"; 3. Kapstadt. Luftpost: Jeden Di. und Sotxl. Flug 8.30. 11.25 München, an Kapstadt nach 7 Tagen (Linie London - Kapstadt über Brindisi). Ermiißigte Luftpostruschlage für Briefsendungen ״Mit Luftpost ab New York". Da zur Zeit eine Luftpostveibindung nach Nordamerika nicht besteht, wird von der Möglichkeit. Sendungen ab New York mit Luftpost weiter befördern zu lassen (z. B, nach Mexiko), häufig Ge• brau h gemacht. Diese I.uftpostzuschlüge sind jetzt infolge I lerabsetzung der I.ul tpostbefördeningskosten in USA. zum Teil bis zu 50 Prozent ermäßigt worden. So betrügt der Duftpostzusclil.ig ab New York nach Kuba oder Mexiko jetzt 15 Rpf. (bisher 30 Rp(.), nach Venezuela 35 Rpf. (bisher 60 Rpf.) für je fünf Gramm usw. Bertheau-Ryssel, G. Siegfried, A. Bertholet, G. Hölscher)•, einige wollen sogar die Echtheit der Esra-Memoiren bestreiten, Im jüdisch-traditionellen Geiste erklärt die Bücher R. Breuer (Uebersetzung und Kommentar, 1934). Aus den Werken, die über die Zeit Esras und Nehemias und ihre Persönlichkcitcn handeln, sind hervorzuheben die von E. Meyer (Entstehung des Judentums, 189ö und Geschichte des Alter* tums Hl, 1901), Kosters (Die Wiederherstellung Israels, 1896), S. Gelbhaus (Esra, 1903), G. Klameth (Esras Leben und Wirken, 1908), H. Seliaeder (Esra, der Schreiber, 1930) und M. Munk (Esra, Ha Sofer, sein Lebensbild nach der Ueberlieferung, 1933). Dr. J. H.