Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1893-01-01 · 1 (1893) · p. Seite 62

62 ויהרא ויהרא יג ו אמרו [שהוא] כמו חשך. שם יט או קצתה ק [וקצתה ק]. שם כ לא יתכן בדקדוק [לאמו]. שם כה כאשר היתד, [בגליון: מקודם]. שם מד, בעבור [רוע] מעשיו. יד ג עד שיתן [תורת]טהותו. שם ד ב[דברי] קבלה. שם יד לשמוע [כל] אשר צוה. שם מא וטעם מבית [כטעם] מבפנים. שם שם קצתו [והוא] ההוד, למעלה. טו ט המעתיקים [דל]. שם כג [נם יטמא] ונם יטמא אחרים. שם לב ועוד אפרש זה [הטעם עם טמאה ובה או נדה]. טו א אחר שהזהיר (את) ישראל [ובני אהרן]. שם שם שבה [להיות] תי״ו. שם ח והגאון [ר׳ מבשר] ד,לוי. שם שם הסוד ש[ד,וא] אחר מלת עואזל. שם שם [אז] תדענו. שם יא אל [פתח] אהל מועד. שם כה מה[כהנים] השורפים. יו ב אלו היה [ה]כתוב במחנה [היה] מותר. שם ח כי המצוד, [רק] על ישראל. שם שם כי [נפש] הבשר בדם הוא. יו יג שלא יאכל [אדם] דם. שם שם בראותו [אותו] והוא דם איל. ניחוח מפורש [בנח]. ט א וקדמונינו [דל]. ב ב ויש מפרשים [מרחשת] ז שם מגזרת רחש. דבש תמרים [ותאנים]. יא שם על הכליות [עם] כמו ד ג ויבאו. ואין לו אח [במקרא]. ט שם [ויהי] דקדוק הודע אליו. כג ד מאכל לאיש אחד [בינוני]. יא ה ודעת רבים [אמרו]. יג שם [והוא] מגזרת מרקו. כא ו ואפילו [יהיה] קטן. כב שם שביטא [האדם]. טז ז ואומר [לו]. כג שם אז ענה [הוא]. שם שם עד סוף [ימי] המלואים. לד ח נכנסה [אליהם] אל החצר. א ט מושכת עצמה [ואחרת ו י עמה]. ו[כן] פירושו [כי] כל יב שם מנחה. היא [מלה] זרה. יט שם מפרסת [לשון] שם ג יא התואר. אם היא [מלה] מרובעת. כב שם גם פה אחו [הכתוב]. כו שם וכ[ביר]כד,קירביר מימיה. לו שם כי השנוי — שנוי — ב יב [החולי] יראה. דותה [שם רבים] טעמו שם שם כמו חולי ־ וטעמו חולי -. יהיו כל נגעי אדם מיי א יג שיטהר [טהור] ומי שיטמא [טמא].