Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1891-01-01 · 1 (1891) · p. Seite 53

יהיו דבריך על אודות קדמונים ופסריהם אשר יש מהם שמה נושנים מכמה מאות שנה. ועכ״ם יהיו מאלף החמישי. אך המאוחרים מזמן ההוא הלא תמצא שנים ושלשה גרגרים. האמנם האיש הנפלא רבינו משה חיים לוצאטו ז״ל שוה היה לדבר ממנו הרבה בפרט אחרי רצו איזה הנמים להקטינו. אכן שאר האחרונים לבד מתי מספר, ינוחו על משכבותם בשלום עד יקיצו בקרוב אי״ה או יהיו גם הם לקדמונים. את ראשונים אני הוא כי ידעתי את בלם לאנשי תושיה ואוהבי ואנשי אמת. ובדברך מהם תשמחני ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך ואלקטה בשבלים, ואחר אשר אמצא מאומה ולא אביאנו לך למנחה? עור דבר אחד מצאתי במכתבך הנחמד להעיר עליו ועצור במלים לא אוכל. כי חרצת משפטך על ספר ארי נוהם לר״י ממודינא ז״ל. ואמרת כי דבר על חכמת האמת תועה מרוח פועה. ואני קראתי את הספר הנפלא ההוא מראשית עד תומו ומצאתי את מחברו דובר בלב טהור ורוח נכון בישוב הדעת כראוי לת״ח כמוהו לעת זקנתו (בן ס״א שנים) והדברים יורדים עד חדרי לבב3) ומי יעמוד נגדם? ומי יסתור יסודות חזקים כאלה? ואתה אמרת עוד כי רמח״לז״לאיבד ושבר כל טענותיו כמוץ אשר תדפנו רוח. הנה ואת היתד, באמת לפלא לו יעלה בידו כן, אך באמת הוא כמעט נמנע. ואין רצוני להעמיק פה בעניינים האלה ולהניד מחשבותי עליהם רק אמרתי לד,תוכח עמך כאוהב עם אוהבו על אשר מהרת והחלטת, כי קראת לאשר בחרת בשם חכמת האמת ועל כן נעלה נפשך בכל המתנגדים לה. והרי זה כמי שאוחו דבר למושכל ראשון ובונה עליו מצודות, והמושכל ההוא עוד לא נחקר ואולי ינוע היסוד ויפול הבנין. ואולם אם ספר חוקר ומקובל(אשר ראיתי ג״כ זה שנים) היתד, תעודתו לשבר מתלעות ארי נוהם, הנני אומר בפה מלא כי לא הגיע אל המטרה, ושאגת אריה כמאו כן עתה תחריד כל אוזן. וביותר פלטה עטך דברים ד,צריכים תיקון לדעתי בכתבה שעל הספר ההוא סומכים כל זדים וכל עושי רשעה — ארי נוהם יסבב זדון ורשע? על מה? על כי ריב לו עם בעלי סוד אשר כבר לפניו היו מריבים עמם גדולים חקרי לב כמו רבנו סעדיה והרמב״ם דל והדומים להם. ובאמת כאשר נודעים כמה. זדים ועושי רשעה אשר הם מתנגדים לסודות כן נודעים גם כן להפך בעלי קבלה ומעמיקים בזוהר והם רשעים ומרבים תועבות אין קץ, ושבתי צבי והמחזיקים בו יוכיחו. אך לא התנגדות ולא ההחזקה עמה תסבב זדון ורשע חייו. כי הכל צפוי והרשות נתונה ולא יועיל לזדים אם יצדיקו את נפשם לאמר משאגת אריה וקול שחל נתעו, או כי מדבש האר׳י דל שבעו הרבה והקיאו גם כל מעדני מלך. והנה על *) ואמנם עי׳ מח שכתב חרב ז״ל אודתיו אחרי נגלה ברבים ס׳ קול סבל ושאגת ארי• במכתבו הנדפס בס״ אגרות שי״ר עמוד 208. שזח״ה.