Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1890-01-01 · 1 (1890) · p. Seite 41

&ו6ם כתב אחד ששלח מרנא ורבנא מ״ר יוחנן בן לאדוננו מורינו ורבינו הרב ר׳ מתתיה זלה״ה לנכבדי קהל פאדואה יע״ו. הנחמדים מזהב ומפז רב מתוקים דבריכם לאוזן תבחן מלים קדש הלולים חוקקין להשלים כי ינצו אנשים אשר אורחותיהם עקשים החרשים ישמעו מפיכם חוקים ומשפטים צדיקים וראיתי אני את המראה פליאה נשגבה דברי חכמים כמראה אש אוכלת בראש ההד וכלהכה להטה במבטא שפתים דולקים ורחבה ונסבה עד לשמים מים עמוקים עצה בלב נבון תנוח מנוחת כבוד מנוחתו ובגאותו שחקים ועתה ינדל נא כחכם ויהי חסדכם שמעו אלי אבירי לב הרחוקים האמנם כי אתם עם חכם ונבון זקניכם שבטיכם ובני עליון כולכם ואנכי תולעת נפשי יודעת למי הוד והדר דינאי ולמי חמדת דת ואמרי בינה ותבונה תתן קולה ברחובות ובשווקים ואתם הדבקים עם קדוש אנשי סגולה מה לכם תדכאו נפשי השפלה אשר מעת נדדה מגבולה עשתה לה כלי גולה ומסוה למחסה ומסתור להצילה מבני עולה מלאו כליהם קלון בגבוליהם הם מריקים ולא שוה לי כי עתה במעלות רוחכם אם כדבריכם תדינוני לאיש מלחמה כגברא פלגאה ולבי ראה כי שמעתם מאחרי עלי שגגה מפתאים עברו דרך בחרות אפם כי יקשה ערפם כלבבם לב האבן חקקי און חוקקים אנא תיקר נפשי בעיניכם ואם קטנה כאשר הגדלתם חסדכם ראשונה בדברי שלום ואמת ואמונה כן אתם דברי נא ואמרתם מה זאת עשיתי אל האנשים להבזות רק סבלתי מהם אשר נבלה ידבר ועשיר יענה עוות פעמים רבות ופתח חרצובות דבריהם מראיהם כלפידים כברקים כי ידעתי אוהבי עשיר רבים ונכבדים הן יוסיף רעים מקנה ועבדים מושב יחידים על כסא ידון מרומים ישכון הרים וגבעות כאן שנה ר׳ הקול לבעל המעות כללו קול אליו יתדות אהלם כראי מוצק חוקים ואני על נה״ר כב״ר כאשר הייתי בימי חרפי בארץ מולדתי ושם אתי חברים מקשיבים לרצון אמרי פי וכי בדבר הלכה אלכה לי אל הגדולים להביא כלבבי אמרות טהורות ומוסר אוילים הללו בעלי שמועות כנטיעים מגודלים מאי דהוה חוה והשתא דקשישנא הוינא לדרדוקי לא ראו אור בהיר