Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1884-01-01 · 1 (1884) · page 213

אוצר טוב א. סליחה (חטאנו עורנו) לר׳ אליה בר שמעיה. (כ״י אלמנצי שמו פיזמוניס סימן מ׳ט.) אל אלוה אעתר, ולבי יחרד ויתר בצדק בתר בחר, הנצל מאורב* 1) במסתר: במסתר במקהלות, אחלה לתוכן עלילות מצוא כופר ומחילות, פגי עושה גדולות: חטאנו. גדולות ללשוננו הגברנו, ומשנה שברון השכרנו חק ותורות עברנו, שוא וכזב דברנו: דברנו דופי ושמצה, וצמנו לריב ומצה ואיככה חן אמצא, לפני גדול העצה: חטאנו. העצה סרה וסכלה, לכן חויבתי כלה ונגורתי כצאן ממכלה, ונשארתי גלמודה ושכולה: ושכולה ישבתי ומהוללה2), כאשד, זונה וחללה לכן כחולה אתחוללה, כי הייתי זוללה, חטאנו. זוללה הייתי וחרופה, ובידי זאבים טרופה למכתי העלה תרופה, כי היינו חרפה: חרפה הייתי משובחה 3), בלי מנוס ורוחה תמיד עליך ובוחה, נחשבנו כצאן טבחה: חטאנו. טבחה להורג נחשבתי, ועדיך לא שבתי ועל לא הקשבתי, מפני ידך בדד ישבתי: ישבתי בודד ונולד,, זולל בזוי ונקלה גם בעיני יפלא, ותקראנה אותי כאלה: חטאנו. *) צ״ל מאור, או מלאריב. 2) בב״י הוי״ו שרוקה והלמ״ד מושה. ואולי צ״ל הויו בסולם והלמ״ד רפה. 2)אולי מן בשוא וליו אהה סשגסס. ויוסר מון להגיה משולסה. (א״א אס״כ נוסיף עוד מיד איש אסר בז״הל ואצלי ומס וללה והכרס׳ שההוספה היא מידי הסכם צונץ וברכתיו). 1