Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1882-01-01 · 1 (1882) · p. Seite 40

40 מפענח נעלמים חיה לד ברוך בר יצחק (יעדן שטות המחברים) אח אחד הכביר ממנו ימים וגדול מאד בתורה. וכי ראשונה למדו יחדו תורה וחדרו זה את זה בהלכה ואחרי כן התפרדו לעצבן רוחם. ׳עוין ב׳ האגרות ההן ושמות המחברים. 6) על פיהם יודעו לנו אנשים גדולי תורה וחכמה ובעלי משרה אשר לא שמענו שמעם עד עתה כאשר תראה הלאה בשמות האנשים הנזכרים בהם. למונהגים: מאגרת: לכבוד אשר אל הכבוד. מר׳ יהוסף הספרדי תלמיד ד נימים בד יעקב נדע אשר בימי ר׳ •הוסף הזה היה המנהג בספרד לכתוב: זכרונו לברכה גם על החי. יעוין הערה 5 למחלקת העברית. ולפ״ז אין ראיה עוד מלשון: ז״ל בספרי חכמי ספרר על מות האנשים שבאה עליהם הלשון הזאת ונדחו אפוא דברי אשר בסוף הערה 3 לתולדות ח״ה. ליקר הלשון הארמית:' על אשר חבר ר יצחק בן גיאת את קינתו הנ״ל בלשון ארמית נוכל לאטר אשר הוא בעבור שכתוב בירושלמי (מגלה פ״א היא. וסוטה פ״ז ה״ב): סורסי לאיליא. שפירושו הוא: לשון ארמית יאתר, לקינה. וכן על אשר חבר ד שמואל הנגיד את מכתב תנחומים בלשון אימית נוכל לאמר שהוא בעבור שבאה אל תוכו קינה שירית בלשון ארמית ובגללה יסד גם את כל המכתב בלשון ארמית. אבל על יתר המאמרים הארמים לא נוכל לאמר כן. וצריך לאמר כי אשר נחרו בעליהם בלשון ארמית מלשון עברית הוא למען הראות העם יקרת הלשון הארמית ויתאמץ ללמוד את הלשון ההוא ולהבינה לאשורה ויבין עי״ז את התרגומים הארמים על ספרי קדשנו. וקרוב מאד שבימיהם עזב העם את התרגומים. ולא קרא גם תרגום תורה בכל שבוע גם כי ח״ל צוו על קריאתו. כמו שעזבם העם שהיה בימי ר׳ יהודה בן קריש. וכאשר למד ר יהודה בן קריש את העם דעת יקרת הלשון הארמית ונחיצת קריאת תרגומי תנ״ך ע״י אגרתו אשר בראש רסאלה. כן למדו בעלי ששת המאמרים הארמים את העם דעת יקרתה ונחיצת למודה עיי חברם אגרות ושירים בלשון הזאת. וזאת היתד, גם מגמת פני כל מחברי פיוטים ארמים בזמן ובמקום אשר הלשון הארמית לא היתה שפה מדוברת רק שפת ספר(טאדטע שפראכע). ואולי לזה כרן נם ר שמואל בר נחמן באמרו בשם ד יוחנן: שלא יהא לשון סורסי [ארמי] קל בעיניך שבתורה ובנביאים ובכתובים הוא אמור(ירושלמי סוטה שם). אחרי הודע לי כל זה לקחתי לי מועד להשיב ידי עליהם לצרוף כבור סיגיהם, ולהסיר כל בדיליהם. ולבאר רוב סתום אשר בהם בהערות 5 10 15 20 25 30 35