Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1880-01-01 · 1 (1880) · p. Seite 63

נחלת שדל 63 דוטניאה דף 65). בסופה יש: ירמ״י או״א שיהא הקץ הזד. מץ תבלית לשבי עמך בית ישראל וכר, והסיום הזה נמצא במנהג פולין (ערב ר׳ה) ובצתו גם באשכנז ואיטליאה (ערב ר״ה ויוה״ב) ובלועזים (תענית צבור) עם חלופי נסחאות ומגרעות ותוספות והיותר קרוב ללשון רס׳יג אשר בכיי רוטניאה הוא מנהג פולין. ובכיי גדול שלי דף ר״ע הוא5 בנסח אחר משונה מכלם. והנסח הזה נמצא ג״כ בכ״י מצוייר שלי דף קלייה. אלא שהוא חסר בסופו. כי הסופר פסק באמצע. ואח״כ בדף קצ״ד. הוא כתוב פעם אחרת והוא שוד. ממש*ללשון רס״ג בכ״י רוטניאה, אבל בסופה כתוב: "זאת התפלה חיברה מרנא ורבנא הר יצחק עייר, בכ״ר בנימן ז״ל בכמה״ר שלמה זצ״ל ממשפחת הפינצי וטוב לאומרה בנעילת צום כפור 10 ובתפלת צבור על כל צרה שלא חבא על הצבור" וכוי. ואחייב יש חצי דף פנוי, ונ״ל הנסח הקצר אין ספק שהוא לרס״ג, ואם הר׳ פינצי יש לו חלק בתפלה הזאת, לא נסח זה הוא שלו, אלא הנסח הארוך. ואולי היה בדעתו של סופר להעתיק כאן הנסח הארוך, ואחייב נזכר שכבר כתבו ברף קלייה, על כן הניח מקום פניי, ולעולם "זאת התפלה" אינו חוזר למעלר,15 אלא למטה, אלא שלמטה אין דבר כתוב. מפני שההפלה כבר היא כתובה בדף קלייה. ובכיי שנת רמ״א אשר ביד הגבירים גבריאל טריאסטי הי״ו כתוב בראשה: זאת התפלה חוברה על גזרות אשכנז. ברומניא הנדפס (דף רצייה) תפלה אחרת לגאון: ה׳ שפתי תפתח, ובדף ש״א תפלה אחרת לגאון ז״ל. והן הן השתים אשר ברומניא כ״י שלי. בם׳ מעירי שחר (ליום 20 רביעי) ובם׳ קריאה נאמנה יש "תפלה מיוחסת לרביגו סעדיה" אך אין ספק שאיננה לריס גאון, כי באו בה דברים על דרך הקבלה, כגון "שהרהבתי את גבול מלך הצפון״. 2 הי שפתי תפתה וגו׳ אתה הוא הי לבדך אחד מתנשא לכל לראש (- - 74) (לשון אחד ממנה מובא בחובת הלבבות סוף שער ד,בטחון). 3 במה אקדם הי (לועז וידוי למנחת יוה״ב) מיוחם 20 אליו בכיי שנת ה׳ אלפים ל׳ אשר ביד יואל, ובכ״י פריצול כתוב עליו וידוי של גאון: *סעדיה אזוביב. 1 סמר בשרי חרה עודי בעמדי לפניך(כ״י י אלגזיר) ה״ל זקש; נראה שהיה רב בארגיל ובנו הוא ר׳ נהוראי מחבר הקדמה לפירוש הרשב״ץעל טס׳ אבות, עיין בית יהודה לר״י עייאש ח״מ30 סי׳ י״ג ד׳ צ״ב ע״ג: *סעדיה ז ר אפה כ״י אלגזייר. 1 כל גדודי שחק ותבל יחד, ליחד שם אל המיוחד (אני סעדיה זראפה חזק נצח לעד סלה). 2 אלי פתח לי שערי צדק, אבא ואודה יה תהלתי. 3 הי בקול שופר יזכור לאב 35 המונו. 4 סלח רשעתי וקח דמעתי (- - ואלגז׳ ע״ג):