Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1877-01-01 · 1 (1877) · p. Seite 51

051 מכ״י אשר בפארמא אותו בתוכו דרגן לשלש רגלים בשנה, למען האבידך מעיי פני האדמה! והנה כה עשו אבותיהם לאלהיך! ועתה אם על אדוני טוב יבוקש הדבר וימצא, ויכתב לאבדם מן הארץ, והכסף והזהב יבוא בית אוצרותיך. והשלל יחולק לעבדיך וליושבי המדינות. ונשמע הדבר אשר תעשה, לכל העמים, ויעשו גם הם ככה. כי מי הגוי הזה אשר חרפו 5 אדוני ותורתו? הלא כה עשו לך מימי קדם, בתבגית אשר לאלהיךהחלו לעשות לרע להם גם מכתבים חקקו עליך ומקללים בהם יום יום את שמך. ועתה ילך נא אתני את עבדו ואראך בתיבתם את צלם הדונג אשר עשו כי אם אין איפוא, המיתני!" ויהי כשמוע השר, וירגז מאד, ויירא את נפשו מפני הדברים האלה 10 וידבר אליו לאמר "שמעני אם כפיך ימצא, וקראתי עליהם לחרב, ואותך אשימה משנה בממשלתי; ואם אין׳ ידוע תדע כי מות תמות!״ — ויען ויאמר ״גם עתה כדברך אדוני!,׳ — ויקם וילך אתו אל בית האלהים. ויהי כבואו בבית הכנסת ביום השבת, והקהל יושבים ומזמרים על ידי רווי המלך בנגנותיו בשירותיו, ויצו הנגיד ויחפשו בתוך התכה בגלילים, וימצא 5נ הצלם דונג בתוכה. וזה משפטו: ידיו על חלציו, ומסממת בין ברכיו, וכפות רגליו כרותות. בראות השר, ויחד אפו, ויקצוף עליהם מאד. והמה לא ידעו, ועל לבם לא עלתה ולא היתד, ידם במעל לעשות פסל אשד מאם ה׳ אלהי ישראל, כי הצר לבדו במועצת מרמה הוא עשהו. ויאמר השר לעדה ״שמעו נא גוי חוטא! מדוע עשיתם המעל הזה לקשור בי?״ ויקומו 20 לפניו כל העדה כאיש אחד בתמהון לב, ויענו "אל יאמר אדוננו כן, אנחנו נשבע לבלתי היות המעל הזה ביתו. הנה האיש הבליעל הזה, מחפש על עבדך לאבדנו ברוע לבבו!״ — ויען הבליעל "חדלו לכם אנשי רשע כר בא עליכם קץ בחטאותיכם אשר עשיתם לשלוח יד באדוני, ולקשור קשר בו. ועתה הנה הקשר בידכם נמצא, גם חקקי און אשר אתם אוררים בו 25 הנגיד, הוציאו אותם אליו ותראה כלימתכם היום!״ — ויענו אליו "נם המכתבים גם הצלם לא עלתה על רוחנו! ואנחנו חלילה לנו לעשות כל תבנית מבלעדי ה׳ אלהינו אשר לא צונו!״ — וידבר להם לאמר "בררו לכם איש וירד אלי, וילחם אתי: אם יוכל להכות׳, ומתי, והייתם נקיים; ואם אני אוכל לו, והכיתיו, יאבד שמכם מן הארץ כי בקשתם לשחת אדוני 30 ולשלוח בו יד ובאלהיו!" ויען הנגיד "טהרו לעשות כן, ויבחנו דבריכם אם כנים אתם!״ — ויהי כשמוע העם וייראו מאד, וידברו אליו "אל תעשה אדוננו כזאת לעבדיך כי אין דת לישראל לגשת המה בקרב כמשפטי ד,גדם ועמי הארצות. מה נא אתנו הק, רב כסף וזהב, קח לך ועשר, כרצונך; ואולם משפט אלהיט אל תמיר עמנו!״ וישבע להם השר ״כה 35 יעשון לי אלד,ים וכה יוסיפון כי תלחמון!" ויחזק דבר השר על העדה, *5