Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1877-01-01 · 1 (1877) · p. Seite 79

079 מכ״י אשר בפטרסבורג ובאו בו פריצים וחללוהו. שועריו ודם. סביבותיו קברים. שואגים כקרבו צוררים. שמו אותותס אותות ועת אשר נשמע קול מרגיזים ידינו תכבד על אנחתינו ונאמר באנחה. כהתה הדוחה. עד מתי אלד,ים יחרף צר וגר. ואין לנו ניחמה (sic) כי אם בסובבנו על השערים. להשתהות ולבקש רחמים. וסליחה לשוב אל י ושלים ברחמים. לטהר מקדשו. ולנעריהו 5 מעפרו. להשיב שכינתו לתוכו. להחיש משיח צדק עולמים. לקבץ נפוצים מן בין [העמי]ם. לקרוא שנת רצץ שנת שלומים. [םל]ה. הה תמיד בקשתינו. כן במקדש מעט כן בהר הזיתים. בהקביץ (sic) אחינו בית ישראל אל ירושלים בחדש תשרי הוא ירח האיתנים. לרצות אבנים. לחונן עפרותיה. לסובב על השערים. להשתטח בתפלה ובתחנונים. ומאת אלהינו 10 היתד, זאת כי הטה עלינו חסד לפני מלכות ישמעאל. בעת אשר פשטה ידם ולכדו את ארץ הצבי מיד אדום דבאו [צ״ל ובאו] ירושלים היו עמהם אנשים מבני ישראל הראו להם מקום המקדש וישבו עמהם מאז ועד היום. והתנו עליהם תנאים. כי הם יכבדו את בית המקדש מכל גיאול. ויתפללו על שעריו. ולא יהיה ממחה על ידיהם. וקנו הר הזיתים אשר עמדה 15 השכינה עליו ככתוב ויעל כבוד י״י מעל תוך ונר. שלוש שנים מכרזת ואומרת שובו בנים ש[ובבים] ויתנו כתיף (sic) סוררת ולא שמעו ולא [הטו] את אזנם. אז אמר אלך אשובה אל מקומי וגר. הוא המקום אשר נתפלל בו בימות החגים מול היכל י״י ביום הושענא. ושם יברכו כל בית ישראל מדינה ומדינה קהלותיה זקינה נדיבה. וכל הזוכר את ירושלים וכל 20 המעלה אותה על לבו שם יזכרו בתפלות ובברכות. כי כל הזוכר את יושביה כאילו הו(sic) זוכר אותה. וכן מצעו נחמיה בן חבליה ז״ל בבוא הנני אחיו שאל אותו ככתוב ויבוא הנני וגר. בתחלה על היהודים ואחד כן על ירושלים ויאמרו לי הנשארים ונד. ויהי כשמעי את וגר. כן ראוי לכל יראי אלוהים להדמות לחסידי בית ישראל בכל דור ודור ולזכור את 25 ירושלים כי כל זוכרה הוא מאוהביה (.9 .p) [הזוכ]ים לשמוח בשמחה ככתוב שמחו את ירושלים ונר. ולשום לו בה חלקו צדקה הברון טוב לחזק ידי יושביה כי ישיבת כרכים קשה. וכל שכן ירושלים. כי הקללה מצואיה (.sic) בה. ומזונותיה רחוקים ופרנסותיה מצומצמים. והרבה באר אליה עשירים ונדלדלו וישוחו. ואתם אחינו בית ישראל הנה יבואו אליכם 30 ראויים ולא ראוים. הגונים ולא הגונים. ותעשו עמד,ם כפי חסדכם. כל שכן שאנחנו אחיכם ענייכם המתפללים עליכם בעיר קודש אלוהים חיים. ודעו כי רעי גויים הם היושבים בה. ולולי רחמי אלהינו אשר הטה חסד לראשונים. וערבו על נפשם לצאת כל צורכי העיר. לחזות אשפתותיה. לנקות ביבותיה. לתקן חומותיה ושומריה. לרצות מושליה ושריה ובחוריה. לולי כן(.10 .p) לא 35 חיתה לנו יכולת לשבת עמהם [כמאמר] המשורר אויה לי בי גרתי משך