Sulamith · 1810-01-01 · 1 Bd. 1 H. (1810) · p. Seite 71

^^ו-ויוס^הנער- —נתס־ילבבו ויאמר; ידעתי אפי ידעתי כי יבצר ממני בל זאת;״אךלמה לאאהמלעל העץ הזה, אשר הוציא פרח נחמד למראה וטוב להריח; והיו פריו הלולים, ועלהו דיהתענג בצלו ועתה:אבי: ראה נא גם ראה! — ויען ■-»ניר־זיאסר־ץ־שמע-נא־ואנכי -אדבר. אשאלך והודיעני נא בתם לבבך השמח שסחף העץ וכל-אשר-בו? וישב הנער לאמר חי נפשך אבי אם יש להימין ולהשמיל מכל אשר דברתי ויען הזקן ויאמר לכן בני לכה נא ונוכחה j הלא העץ הזה חקות השנה שמר, ויתן לנו את פריו אכול ושבוע, והותיך עד, לרב* ועתה כאשר הגיעה עת המרגוע אשר הכין לו בראו החונן והמטיב לכל, ההיטב חרה לך,. אס ישבת בה וינוח?* ואולם, הוסיף הזקן, הסכת ושמע כני באשר ימי חייך ידמו לעתות• השנה. וגם מועד האסיף תקופת שנותייך בוא יבא, אך פעם, אחת כל ימיך, לכן אם ימי האבוב לא הפו״יחו, גם אם כלה הבציר אסף בלי יבא,.מי יחטל עליך, או מי ינוד לך: אם נבול תבול, וכפתך עמדה מלהיות עוד רעננה, כאשר הטלת עתר־ז על~ העץ אשר אספת את תבואתו היקרה בעיניך מאד מאד. "של כן- שמע-בני^חככ^ואשר^בדרך לבך^ כל עוד יש.לאל ידיך ׳ ויתרפס הנער, כי נגעה תוכחת מוסר אביו בלבו ׳ וישם לחיו על לחי אביו הישיש הנכבד — ובכל־־לבבו ונפשו לקח את התורה הזאתמפיו, וישימה, מהיום ההוא —31זעלה-לקהמדה-ככל-^לא^_ והיה טדי ראותו עץ שבן עת עוש1ז: פרי * ובן עמיעלהויגול, זכר את דברי אביו הנכוחים, וישפט, שפט לתמורה הזאת, על מהלו ימיי הייו, להיות שוקד על דלתות-החכמה יום יום, כל־עוד ישלאליויו להיות בארץ ואחריתו •אך?!ברכת* ־ שמעון־משהפרידבערגרמהאנאפער.־_ ׳,.i