Jeschurun · 1924-11-01 · Heft 11-12 (November 1924) · p. Seite 138

188 ם8ר «מכולות קלח הדעות נדפסות מטנו למרות ע־ני מתנגדיו אשר ירבו כמו ירבו. והצלחה זו, עלינו לומר, סימן הוא, בי לא כצעקת דמבקיים הבאה עליו בן הוא לרוע, וכי בודאי ממלא הוא איזה חסרון, שאחרים לא מצאו עדיין את המרץ הנחוץ, הכשרון המעעיי היותר טוב, ביי ליצור מפעל אח* העולה עליו, לדהוק את רגליו ולתפוס את מקומו. נזכרים אנו דברי הפתגם ההמוני האיטר: אל ישפוך אדס את המים הבלתיי־צלולים.־ טרם יש לו מ־ם צלולים...", ובי אין רע מחלט בעולם. כי בודאי יש כספר זה גם מדד, הגונה של תוכן המפרנס רבים וכן שלמים, ולא רק את הרע ישפיע• לנו, בדברי המבקיים, אלא נם את הטוב נקבל מטנו ובשביל הטוב הוד, שיש בו, כדאי הוא שנכניסו אל ביתנו ואוצר ספרנו. ברברים האלה חשבתי בראותי לפני המהדורה השניה של האנציקלופידיא העברית "אוצר ישראלי׳ שיצאה זה מקרוב לאור. כשיצא ספר זה לעולם (לפני ט״ו שנה) התנפלו עליו מבקרים רכים ומתחו עליו גזר דין קשה בבקרת זעומה של בטול גמור. בראש כולם יצא אז סופר אחד ש. א. וואלדשטיין במאמר חריף עד מאד שנדפס בד,שלח כרך י״ט (תייס״ח—תרס״ט) עמיד 70—59. על דברת המבקר ההוא ועל פי משפטו שהוציא, צריכים היינו לחשוב, כי אנציקלופיריא זו נושאת גרעק הכליה בקרבה, ובי נורא־ תאשר לבוא בקהל ונם לא תבוא; כי תהי בבחינת "לא יראה ולא ימצא", בבית עברי, ובפרט כי מלבד כל המגרעות הגלויות שמצא בה, ושאמנם ישנן, מצא כי — horribile dictu — "השמטת הבקורת ההפשיח והשתמטות מחברי הערכים מלטפל בה אפילו במובן שלילי(לאודוקא, במובן!...) כבר מטביעה את חותמה על "אוצר ישראלי׳ ונותנת לו צורה מיוחדת, צורה אורתודוקסית" (פזור האותיות שלי. נ.). והחטא האחרון שהמבקר הזכיר אותי איזה פעמים, הכביד בודאי, והכריע את כף המאזנים רק לחובה, ולא נתן, שימצא המבקר אפילו דבר אחד טיב במפעל ספרותי זה, שמספר גדול של סופרים נודעים לשם כמו: פרופיסור דייטש, מרגלית, זרזובסקי, רטנר, מארקון, גינצבורג, מלטר, פוזננסקי, ראזנבערג, מרמורשט־ין, באכער, רעוועל, קאהוט, די סולא פול, הרב הגאון אברהם יצחק הכהן קוק, דר. לנדא, מאיר איש שלום, דר. קאסוטו, דר. סירקין, דר. רובין, דר. גינציג, רוזאניס, הרכבי, פרום. גוטמן, דר. ראפפארט, מיזיש, דר. דאוויחאהן, פיום. בלוי, דר. בטברגר, פרום. פטאי, ועור השתתפו בו מהחל עד נמירא. אבל המבקרים כתבו מה שכתבו, לחשו את להשיהם ויעשו בלהטיהם ו״אוצר ישראל" נתפשט יותר ויותר, עד כי לאחרונה תם ואפס פשוק הספרים לגמרי. אבל לא רק זאת בלבד. כנראה היה חסרון האנציקלופידיא הזאת עם כל חסרונותיה מורגש ברחוב היהודים, ואפילו בבת־ בפה חכמים וסופרים, וזה שהביא הוצאת־ספרים שתוציא מהדורה שניה, וזה חדשים מספר שמהדורה חדשה זו הולכת ונמכרת בכל המרכזים העברים והקונים קופצים עליה.!E pur 8i muove. ועוד הפעם מצאה הבקרת מקום להתגדר בו. הפעם הננו קוראים מעין בקרת בטון של התלוצצות (ידוע דברי חדל שאמרו: ליצנית מכחישה אפילו פמליא של מעלה!) בפיליטון שנדפס באחד