Jeschurun · 1924-11-01 · Heft 11-12 (November 1924) · p. Seite 140

140 “2 על עגין תקוץ לשון הרמב״ם בהל׳- ציצית ה ב בצי ע/ לא אמנע מקוד אי הירחון הזה אה אשי כתבתי זה שלש ועשי״יס שנה ער עביי זה בביאורי על התפלות אשר יצא לאור בלשון האלאכדית בשם .,הגיון נפש■/ מה שמנוחת שבת אשר ינוחו יעקב ובניו ויקדשו בזה *בם שסיס היא סיבת גירה לאברהם וסיבת רנה ליצחק, רעיון זה מקורו בפנהדרין י ׳יי ב׳ בדרוש על הכתוביב בישעי׳ ב־׳ט. ב״ב - - כ״ג! וז״ל: "רבן גה אמר ה׳ אי ביה יעקב אשר פרה אה אביהם. וכי היכן נזציני ביעקב שפדאו לאברהם ץ א׳י-י, יהודה שפדאו מצעי", גידור בנים דהיינו דבהיב ליא עתה יביש 'עקב דלא עתה פניו יחודו (כי בראותי ילדיי מעשה ידי בקי־יבו יקדישו שמי). לא עתה יבוש יעקב מאביו ולא עתה פניו יחולו מאבי אבי.". הנה כי אביהם האב הזקן ויצחק חאב ישמחו ויגילו בראותם כי יעקב וצאצאיו מקדישים שם שמים: ואין קידוש השב גדור ממנוחה שנת '(.,ועל מנוחתם יקדישו את שמך"). ועתה כד מי שמעיין בדרוש הנכבד הזה ימצא בנקי כי גם המסדר תפלת אהה אחד כיון עליו בדבריו כי אברהם יגי ויצחק ירנן בראותם כי יעקב ובניד ינוחו בעם ש׳־ ק מנוחת אהבת ונדבה וכד׳ ובזה יקדישו את ים ם ך. וק׳,^. או״י ליבועז וחגנה םאמיצ£ידפ. על ענין תקין לשון הרמב״ם בחל־ ציצית ב׳ ב', בהובדת 9/10 של ירחון הזה בא מהוד• ר ש. קליין לדייק דברי.מהות •ר שמעון בדמן על מה שכתב הרמב״ם (הל׳ ציצית ב• ב,) כי החלזון ,מצוי כים המלח־ . מד בדמן סובר כי יש מעות בדברי הינלב׳ ם אף כי איני יודע מה מקורו של אותו טעית. לפי יה בא מר קליין לומד כי גרסא הראשונה של הימב ׳ם היתה -ים של חיפה" כמו שהוא נוכח התלמוד. אבל לא בן דעת בעל ס• הורד. תמימה •על התולה. וזהו פירושו (במדבר ם׳ו תוך פי קי׳חו אך האמת הוא שרגיל הרפב״ם לקרוא לים הנדוד ים המלה. שכן בתב בסיף פירושו למשנה רז"יל; ואני עליתי בספינה בים המלח, ידבר ידוע הוא שבים המלח אין בפינות עוברות, כמבוא:־* בפסחים ב׳״ח א׳ ובישי י. יעוי״ש, ובשבת ק־-׳ח ב־־, וגם ידוע הוא דנסיעת הדמב״ם עת שחיבר פירושו על המשנה היתה בדרך ממצרים לא"* ששם עובד הים הגדול, הדי ע׳י-ב מבואר שקורא לים הגדול ים המלה. וכ׳״ב מפורש בפירושו למשנה א־ פט־/* דבלים וז"׳ר. ־ שהספינות אשר ירכו בהם מא״י לאלבסכדריא שי־ מצרים הן הספינות הגדולות שהן יכנסו בתוך ים המרה, עב״י. ונעלה הוא מעל בל ספק שמאי׳י לאדכסנדריא עובר ים הגדול׳. ירכן בהכרה צי׳ ל שקורא לים הגדוד —- ים המלה, ואולי מעמו בכבוי שב זה מפני שגם מימי יה״ג מלוחים הן כמש־׳ כ שם. ואיך שהוא אין ספק שמשי■ כ כאן שהחלזון נמצא בים המדד. בובתי לים הגדול עכי״ל. ודעת התורה תמימה הזאת ביאה נכונה לפע־יד. ולפי זה ד״יהה כוונתי להעתיק פה את דבריו הפשוטים והברורים. ב״ד הק' יוסף בליא׳א טהיר״ר שמחה אונא. דפוס ה. א ' מ צ ק א ו ו ב־ ק י, ברל* ן.