Zeitschrift für hebraeische Bibliographie · 1916-01-01 · 1/3 (Januar-Juni 1916) · p. Seite 59

59 1) (4איכרה רדום רובי תלאות; in der letzt. Strofe ist מאייר gezeichnet, d. אעיר תלונות' בתאניה ואנייה (2 .אלהים .לא תמה, d. יום (3 .מלך יעכ״ר זה תלאות אעיר עת נתן בי נקם ■ d. אילילה ואכפילה יללתי(4 ,פי אתה מנת חלקם 4 ,במר בכיה, ביום בוא צר Str. scheint abgekürzt, d. יום (5 .ירושלם הבנייה (2יוסף) נחלה מעיר תהלה וששון) d.בשמן ששון, derAnf. יום zweifelhaft. 6) אגדיל יללתי ואהמה במר ׳בכיה :חטאנו (7 .אבלה נפשי. Für 10. טבת: 1) אז בעוזבי (3 ,שעה עליון (2 ,אוכרה מצוק. — Für Fasten der Gemeinde i. e. Esther =: 1) אמרר בבכי ואכף ראש, d. אתאנו על שמך, .2) אזכרה אבות זה ואת כל הקורות (3 ,אל אחד ואין שני, l Str. worauf mit אגני בהעמיק מחשכת fortgefahr. wird. 4) ה׳ מה רבו צרי, : חטאנו בקום עלי, d; דברי הצומות וזעקתם. Für אליך אקרא מבור עני ועבדות'3) :תענית, in der letzten Strofe ist יוסף gezeichnet. Alle f°] bezeichnten heissen im Ms. ששוטה, sind sämmtlich alfabetisch. קדוש am Abend ששח ist das aus Siddur Saadia’s; öfter in der ritualen Beschreibung in arab. Sprache, namentl. in der Pesach-Hagada.— 32 א״מ. — Abend אתיו זקניכם;(אברהם) אעמוד לקרוא בן המוני4) :י״כ [i. e. אליך לב] v. Elia b. Schemaja. יום אחד בשנה יום בואו5) :חטאנו י ■צ ח ק)), Mehreres v. אשרי עין ראתה ארון הקדש בני אהרן .רמב״ע משתחוים. במקדש הקדש, d. שבח שלטון כהן גדול תלבושת בגדים שמנה מכורבל בצאתו, מן הכית הגדול. Reschut אכון לחלול פניך Giat’s, dessen אזכיר צדקתך; Joseph’s: יוצר ובורא ונאזר בגבורה ותולה רגבים. כחוט השערה סביבת (6בסאו d. עכרה כענין וה׳ פקד את שרה קחש. D. Aboda ist אל אל אשא דעי i. e. Giat. cod. 581, minima, d. kurze Gebet כשפתי ספרתי, kurzes Benschen כרוך משביע לרעכים, mehrere Hochzeitlieder, z. B. שיר (7קיל שירי ונגוני8) ,אורה בחבורת ישרים ,(שלמה) ירידות שירו v. Elasar haco,hen [ine. תפלת הייחוד .[אהבתך מאד נעימה v. משה בר יהודה (9ב׳ בנימין הספרדי inc. אל אלקי אמת דין אמת הוא ושמו אחד ואין לו שני. cod. 585 Vol I vorn def. verschiedenen Alters, nach פסח ist ältere Schrift. Süddeutscher Ritus, mit סליחות f. אסרו חג v. פסח, Ofan עזוז. Vol. II fängt bei יוצר שביעות aD, etwa um 1400 oder etwas früher geschrieben. Von ר״ה an andere Hand. ואתאונן ואקונן üb. Frankf. ist v. הרב ר׳ יהודה בן רבינו משה הכהן. [1J Ltg. 680. ■ ף Ltg. 672. 3)׳Ltg. 669. 4) Ltg. 641. 5) Ltg. 666. 6) Ltg. 723. ל) Ltg. 591. s) Ltg. 689, 9) Ltg. 366. 617.]