Hebraeische Bibliographie · 1865-01-01 · No. 43 Januar-Februar · p. [Seite]

25 בחקותי f, 182a: והוהיר הקכ״ה אח ישראל שבל מי שנודר על עצמו נדר חייב .לשלם שכך כתוב'בפרשה זאת ׳ במדבר f. 190b: והזהיר הקב״ה את ישראל מי שנולד לו בכור מקודש הוא .. לשמים שכיון שהביא: הקב״ה עשר מכוח נשא f. 196a: והזהיר הקב״ה אח בני אהרן לברך את הקהל שכך כתוב בפרשה זו כה תברכו. Die Parascha בא ist defect, hebt bei den Worten an : [[המיס ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור ועפר שהגין עליך כשחרגת את המצרי אינו דין שילקו על ידיך. 66) חצוהa) u. 161) קדושיםb) eröffnen mit einzelnen Erläuterungen, ויקהל (87a) u. 118) צו b) mit halachischen Vorschriften, erstere: ואסור להם לישראל להלך כשבח יותר משני אלפים אמה, letztere: וחייבץ ישראל לעסוק בחורה ובגמילות חסדים ובו' והזהיר חק׳ י. Auch im Fortgänge des Vortrages kommt das הוהיר vor, so 35b: 39 ,לפיכך הזהיר הקב״ה על הדיגיןb: והזהיר 198 ,הק' למנוח שלשה דיינץ שיש בחם חכמהb: והזהיר הקב״ה שכל מי שמקנא לאשתו היה מוליכה לבית רץ. Die Schlacht-Vorschriften inCod. Michael 533 beginnen. ebenfalls הזהיר הקב״ה אח ישראל und stammen vielleicht aus unserm Midrasch. R. Elieser aus Metz gebraucht den- Ausdruck הזהיר nur bei Verboten. Die halachischen Auseinandersetzungen betreffen in בא die Tefillin, in בשלח die Sabbatruhe- und דיני ערוב , in יתרו die mit dem Dekalog zu sammenhangenden Gebote, in משפטים die Erfordernisse des Richters, in 56) תרומה bis 62a) die Priestergabe, in ויקהל u. פקודי den Sabbat, in ויקרא das Thiersehlachten, in צו den Eid u. gerichtliche Zeugen-Aussage; in שמיני werden הלבות טריפות, in תזריע die דיני *יולדות, in סצורע die דיני טומאה, in אחרי u. קדושים die verbotenen Ehen, in בחוקוחי die Gelübde, in במדבר die דיני בכור abgehandelt• Auf das Halachische folgt Hagada, zum Theil der Pesikta , dem Tanchuma, der Mechilta, dem Sifra entnorpmen. In משפטים ist der ganze, theilweise der Mechilta entnommene Abschnitt, der gegenwärtig das 4. Kapitel des Tractats גרים bildet; in der Parascha חצוה sind Abschnitte aus der Baraita von der Stiftshütte; צו endigt mit dem פרק השלום. Zuvor aber werden mehrere halachische Fragen aufgeworfen, genannt schwebende (הלכות ,שאלות התלויות), welche י nach Beendigung der Hagada ganz mit den in ähnlichen Schriften gebräuchlichen Formeln (gott. Vortr. S. 235) beantwortet werden als: ברם שנינו, כך שנו חכמים, ח4< שמע, בריך שמיה, יתברך שטו של הקב״ה, f. 27 heisst es ולענין השאלות ששאלנו בפניכם. Diese Wahrnehmung und das f. 152b vorkommende לפיכך משה מזהיר אח ישראל (vgl. 53a שבכל מקום הוא מזהיר) erlauben anzunehmen, dass die Worte לפיכך משה מזהיר אח ישראל ואמר להם ולקחתם לכם יתברך שמו של הקב״ה שרצה לזכות את ישראל, deren Salomo b. Simson (Hapardes 45a) sich bedient, in dieser Gestalt aus dem Wehishir, nicht aus ,Pesikta (Jalkut Levit. 651, vgl. Tanchuma Ende שופטיה), stammen dürften. Die Ausdehnung unseres Midrasch über den ganzen Pentateuch ist möglich, wahrscheinlicher jedoch, dass er mit Exodus angefangen. Der Vers השכםmag die Introduction zur eröffnenden Hagada gebildet haben, zumal auch in Schemot